ב"ה.
שולחן השבת
מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,
לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות
לאור תורת חב"ד
מאת
הרב יוסף קרסיק
שליח הרבי
ורב אזורי בת חפר - עמק חפר
בית המקדש קיים לעד
סיכום ימי המשכן והמקדש
את הציווי לבנות בית לה' יתברך הכתוב בפרשתינו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", קיימו בני-ישראל בהידור רב ובנו משכן ו"בית מקדש":
המשכן הוקם במדבר ועמד על תלו 480 שנה: 40 שנה ליווה את ישראל במסעותיהם במדבר, ולאחר מכן הוא נכנס עמהם לארץ והוקם ב'גלגל' ל-14 שנה, עם תום כיבוש וחלוקת הארץ הוא הוצב ב'שילה' למשך 369 שנה. לאחר מכן הוא הוקם ב'נוב' וב'גבעון' ל-57 שנה, סה"כ המשכן עמד בארץ 440 שנה, ובתוספת 40 שנותינו במדבר, המשכן היה קיים בסך-הכל 480 שנה.
לאחר מכן שלמה המלך בנה את בית המקדש שעמד 410 שנה, ולאחר תום 70 שנות גלות בבל, הוא שב ונבנה על-ידי עולי בבל עד שחרב כעבור 420 שנה, סך-הכל שנות קיום המשכן ושני בתי המקדש 1310 שנה.
מיום חורבן הבית השני עד עצם היום חלפו כ-1934 שנה, זו מציאות קשה וכאובת, אשר ברוב שנות קיומו של העם היהודי הוא היה ללא משכן ומקדש - 2007 שנה שהעם היהודי ללא בית מקדש! והננו מצפים ומחכים לו מידי יום ביומו ומידי רגע ורגע שישוב ויבנה מחדש - "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו", בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
מציאות זו שאלפיים שנה אין בית לה' יתברך בעולם הזה הגשמי עומדת לכאורה בניגוד וסתירה לדברי התורה "ועשו לי מקדש", אשר לפי פירוש חז"ל "כל מקום שנאמר "לי" קיים לעולם ולעולמי עולמים". ו"אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא לעולם הבא", הקב"ה מצווה ומבטיח שהמקדש יחזיק מעמד ולא יתבטל לעולם, והנה אנו רואים שהמציאות היא לא כהבטחה האלוקית, ואלפים שנה הדבר לא התקיים, איך יתכנו הדברים?
מפרשי התורה מביאים חמישה הסברים:
1) אמנם המקדש חרב, אבל כלי המקדש נותרו קיימים וגנוזים בממעמקי האדמה (במנהרות בהר הבית), ואף בנוגע לבנין המקדש הרי "שערי בית המקדש במקומן נגנזו שנאמר טבעו בארץ שעריה", וכך ממשיכים לקיים את המצווה גם בזמן החורבן, כי הקדושה ממשיכה לשרות בעולם בכלים הגנוזים ובמבנה הבית הגנוז.
2) מקום המקדש בהר הבית נותר בקדושתו גם אחר החורבן, שכינת ה' ממשיכה לשרות בו לנצח [ככתוב "והשמותי את מקדשיכם ופירשו חכמים למרות שהם שוממין, בקדושתן הן עומדים"]. הישארות הקדושה במקום משפיעה גם להלכה למעשה, כפסק הרמב"ם שמותר גם היום להקריב קורבנות ולאכול מזבח הקורבנות [קודשי קדשים אותם ניתן לאכול רק במקום המקדש עצמו], אף שאין בית מקדש וחומות הבית חרבו, כי 'מקום המקדש בקדושתו עומד לנצח', לכן בעצם הציווי-הבטחה אלוקית שהקדושה תשרה לעד, אכן קיימת למעשה בפועל בקדושת הר הבית במקום הקודש.
3) ה"צמח-צדק" מתרץ לפי דברי חז"ל המשווים את בתי הכנסת לבית המקדש - "בתי כנסת נקראים בית מקדש מעט", ממילא כיוון שבזמן הגלות ישנם בתי כנסת זה נחשב כקיום מצוות "ועשו לי מקדש"!
הדברים מפורשים בזוהר-הקדוש וזה לשונו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ועשו לי מקדש סתם, כי כל בית כנסת שנבנה בעולם נקרא מקדש", והזוהר מוסיף וקובע שבניית בית הכנסת היא אחת מתרי"ג מצוות התורה, משום שמצוות בניית בית המקדש כוללת גם את מצוות בניית בית המקדש!
על סמך דברי זוהר הללו, נפסק להלכה שכמה מהלכות בית הכנסת יהיו מעין הלכות המקדש : א) "ראוי לדמות נדבת בית הכנסת לנדבת מלאכת המשכן". ב) "אסור לנתוץ דבר מבית הכנסת, כשם שאסור לנתוץ אבן מן ההיכל". ג) בית הכנסת צריך להיות הבנין הגבוה בעיר "כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת סופה חריבה, דכתיב לרומם בית אלקינו ולהעמיד חרבותיו ולמרות שפסוק זה נכתב לגבי בנין בית המקדש, הרי יש לדמות זה לזה". ד) "שמא דומה לעליות היכל בית המקדש שנתקדשו שיש לנהוג בו מקצת קדושה מעין קדושת .. עליות ההיכל שנתקדשו". ה) יש אומרים שכופים את בני העיר לתרום עבור תיקון וחיזוק בית הכנסת "כשם שכופין .. לבנות בית הבחירה ולחזק בדק הבית, כך הוא בזמן הזה לבנות ולחזק בדק בתי כנסיות ובתי מדרשות". ו) בית כנסת שנחרב המקום שעליו עמד הבית כנסת נשאר בקדושתו "בתי כנסיות .. שחרבו בקדושתן הן עומדות", כשם שמקום המקדש נשאר בקדושתו גם בזמן הגלות.
לפי תירוץ זה - שבבניית בית כנסת מקיימים את הציווי ועשו לי מקדש - מקיימים את כל פרטי הציווי "ועשו לי מקדש", שלא רק שיש מקום ומקדש לה' (שזה מתממש גם לפי ההסבר הראשון והשני, בקדושת האבנים ובקדושת מקום המקדש הנותרת נצחית), אלא עוד זאת "ועשו" שהיהודי בעצמו עמל לבנותו, ובבניית בית כנסת אכן היהודי הוא הבונה.
4) אמרו חז"ל שהקב"ה אמר שישראל "יתעסקו לקרות צורת הבית בתורה ובשכר קרייתה. . אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית" ואין "בנין ביתי בטל", כלומר לימוד הלכות וצורת הבית זה מגדר מצות בנין המקדש, שהוא ציווי תמידי, ובזמן הזה שאי-אפשר לבנות הבית כפשוטו, קיום ציווי זה הוא על-ידי לימוד צורת הבית.
5) רש"י שואל מדוע הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" מתחיל בלשון יחיד "מקדש" ומסיים בלשון רבים "בתוכם"? ומתרץ: שנוסף לבית המקדש האחד ויחיד שנבנה בהר הבית, יש ציווי לבנות עוד הרבה בתי מקדשות רוחניים-נפשיים, בלב ובבית של כל יהודי ויהודי, ובלשון רש"י "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחת מישראל", בלב ובבית הגשמי של כל יהודי יכולה לשרות הקדושה האלוקית כמו בבית המקדש הגדול שבהר המוריה בירושלים.
איך גורמים לשכינה שתשרה בלבינו פנימה? זה ברור, על-ידי שנעבוד את ה' בתפילה, תורה ומצוות, אז נכניס את הקב"ה לתוכינו, ונהפוך עצמינו ל'בית' קבע לשכינה הקדושה.
גם הבית הגשמי, מקום המגורים, יכול להפוך לבית מקדש קטן, כשהוא מתנהל לפי כללי ההלכה בשולחן ערוך, ובפרט כשקובעים בבית מקום ללימוד תורה ולתפילה [אין מדובר בשלוש התפילות, שחרית מנחה וערבית, אותם יש להתפלל בבית הכנסת במנין, אלא תפילות אחרות, כמו אמירת תהילים, או אמירת "ברכות השחר", אותם ראוי לומר בבית. ואכן בשולחן ערוך נפסק ש"כשמתפלל בביתו יקבע (לו) מקום", והרמב"ן כותב שאדם פרטי המייחד לעצמו בית לתפלה "יש בה קדושה קצת ואסור להשתמש בה חול כל זמן קדושתה".
במיוחד כשמייחדים בביתו מקום לשלושת העמודים שעליהם העולם עומד: 1) תורה - לקבוע בבית ארון לספרי קודש, ושולחן עליו קובעים ללמוד. 2) עבודה - מקום מיוחד לתפילה. 3) גמילות חסדים - לקבוע בבית קופת צדקה, ולקיים בו מצוות הכנסת אורחים. או אז ביתינו הפרטי נהפך לבית מקדש לה' יתברך.
ולסיכום, הציווי ועשו לי מקדש, שיהיה בית נצחי לה' קיים להלכה למעשה בחמישה רבדים:
1) בכלי המקדש ובנין המקדש הגנוזים במעמקי הר-הבית. 2) במקום המקדש בהר הבית. 3) בית הכנסת. 4) על-ידי לימוד הלכות המקדש. 5) במוחנו ולבינו ובביתינו הפרטי, היהודי וביתו הופכים לבית מקדש.
מסיים הרבי דבריו:
"על ידי מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות, בבניית בבתי כנסיות ושכל אחד יעשה מביתו הפרטי בית קדוש לה', נביא ונזרז את בנין בית המקדש השלישי, שאז יהי' בגלוי בתכלית השלימות קיום "ועשו לי מקדש", שהרי יהי' בנין נצחי שאינו זז לעולם - בית המקדש השלישי, תיכף ומיד ממש".
http://chabadlibrary.org/books
מקורות: לקוטי שיחות חלק לו, עמוד 123.
לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות-הארות שיתקבלו בשמחה, למייל: ryk613@gmail.com
אתר : www.torah.in/he1