עבור חג השבועות ישנם מספר שמות שונים - חג שבועות, חג הביכורים, חג הקציר ומתן-תורה. בתקופות שונות הודגשו ערכים שונים של שבועות ובעקבות כך שמותיו הרבים. כשישבו ישראל על אדמתם והוציאו לחם מן הארץ, היה יסוד הטבע עיקרו של חג שבועות. חגם של עובדי-האדמה, של הכורמים והיוגבים. כשגלו ישראל מארצם ונתרחקו מעל אדמתם נחוג החג כזמן מתן תורתנו ויסוד הטבע רק הוזכר ועורר געגועים אל הארץ. בימינו, בארץ-ישראל, שוב מאוחדים כל תכני החג – מתן תורה, קציר חיטים וחגיגת זיכרון ביכורים. שבעת השבועות של 'ספירת העומר', שתחילתם בפסח, מגיעים לפסגתם בחג השבועות. גם שמו של החג ניתן לו על שמם של אותם שבעה שבועות, שקדמו למעמד הר סיני. יתכן ואחת הסיבות לאלמוניותו היחסית של חג השבועות, היא העובדה, שאין לו סממנים אופייניים כמו לדוגמא: השופר, הסוכה או החנוכייה. בחג שבועות אנחנו עוטים על עצמנו את כל הלובן האפשרי – לובשים לבן, אוכלים לבן, מתחתנים כמובן בלבן ולמקפידים שבינינו – גם הופכים את ערב החג ללילה לבן. חכמת הקבלה מלמדת כי בשבועות השכינה במלוא הדרה מתגלה לעם ישראל במעמד הר סיני , מוקפת שיירת מלאכים יחד עם ישויות שמימיות שיש להן התלבשות גשמית כמו לתורה ולכנסת ישראל המבטאים את כריתת הברית הקדומה שנעשתה בזמן מתן תורה בין הבורא לעמו. על פי חכמת הקבלה, בחג שבועות הבין עם ישראל שהמחלה הגורמת לפירוד ולחוסר התחשבות בינינו הם הרצונות האגואיסטים שלנו. חג השבועות הנו חג המסמל את החיבור בין העבר והווה, הבאת ביכורים, אהבת המולדת, קציר והרבה רינה על כן אין זה פלא כי חג שבועות הפך להיות לחג הפופלארי והאהוב ביותר על ישראלים בכל הגילאים.