אסתמה ("קצרת") מוכרת כמחלה הגורמת להיצרות דרכי הנשימה הנגרמת מכיווץ השרירים העוטפים את דרכי הנשימה. כיווץ זה מונע כניסה רצופה וחלקה של אוויר – תחושה קשה ולא נעימה בלשון המעטה.
הדלקות התכופות בדרכי הנשימה יוצרות רגישות מיוחדת בשרירים המצפים את דרכי הנשימה, רגישות אשר גורמת לכיווצים נוספים בעקבות גירויים שונים. אחד מ"גירויים" אלו הוא פעילות גופנית. בממוצע כ 65% מהילדים בעלי אסתמה סובלים מהשפעותיה של המחלה בעת פעילות גופנית, אך גם מבוגרים אשר אינם סובלים באופן כרוני מהמחלה.
הדעה הרווחת (בעקבות מחקרים) היא כי קור ויובש בדרכי הנשימה מהווים גורם עיקרי לאסתמה במהלך פעילות גופנית וכי האוויר הרב המתחלף בקנה הנשימה בשעת מאמץ גופני גורמים לייבוש של קנה הנשימה. למעשה, עד לא מזמן לא המליצו על פעילות גופנית מאומצת מחשש להתקף מסוכן, בשל כך גם היה הפסד של תרומת הפעילות הגופנית בהיבט של סוכרת, מחלות לב ושאר בעיות הניתנות לשיקום ושיפור ע"י פעילות גופנית.
מחקרים אשר ביצעו מעקב אחר ילדים חולי אסתמה הראו שיפור בנתוני הצח"מ (צריכת חמצן מרבית) אצל הילדים אשר השתתפו במסגרת של פעילות גופנית סדירה בהשגחה מקצועית. הילדים הפעילים הראו שיפור משמעותי ביכולות שלהם ויכלו לעמוד בעומסים גבוהים יותר לאורך תקופת האימונים. מחקרים אחרים הראו כי לפעילות גופני יש השפעה טובה גם על הפרעות נשימתיות נוספות כגון דום נשימה בשינה ועל כן נראה כי כדאי לעשות הכל על מנת להתאמן בכל זאת.
אז מה אפשר לעשות כדי להתאמן בכל זאת?
בהתחשב בעובדה כי כמות אוויר רבה מייבשת את קנה הנשימה ועלולה לגרום להתקף, נרצה להתאמן באוויר לח ככל האפשר. בשחייה למשל האוויר הנשאף מעל פני המים הוא לח מאוד ואינו מעודד התייבשות קנה הנשימה. כמו כן כדאי להימנע מחשיפה לאוויר קר ויבש במהלך האימון וכיסוי לפה עשוי למזער את קצב איבוד הנוזלים בנשימה. גם אימון בתוך חדר סגור ולח יותר עשוי לסייע בעניין זה. פעילות גופנית בים עשויה לסייע בהיבט של הלחות, אך יש המדווחים כי תחושת ה"מלח" באוויר גורמת לגירוי והתפתחות התקף.
במחקר ישן נמצא כי דיאטה דלה בנתרן אף עזרה לשפר את תפקוד מערכת הנשימה אצל חולי אסתמה בהקשר לפעילות גופנית.
ניתן לסכם ולומר כי גם במקרה של אסתמה – אין תירוצים. ההימנעות מכל פעילות גופנית שהיא מהווה (אולי) סכנה גדולה יותר מאשר אימון עם סיכוי קל להתקף אסתמה. מה עוד שאצל ילדים, חוסר השתתפות בפעילות גופנית מהווה מעין חסם חברתי ועלול לפגוע בתדמיתו של הילד. על כן יש לדאוג לשפר את כושרו של הילד גם אם סובל הוא מאסתמה – ויש לעשות זאת בצורה מבוקרת. העלאת המודעות לחשיבות השמירה ופיתוח הכושר תאפשר גם בגילאים מאוחרים יותר לשלוט טוב יותר על המחלה.
הכותב, יובל שטיין, הוא מאמן כושר אישי ומאמן אישי להרזיה.