בגלל עיסוקי בייעוץ זוגי והרקע שלי כמרצה בענייני פסיכולוגיה אבולוציונית, זוגיות ושפת גוף, נתבקשתי לתת הרצאה מקדימה להצגת טרום בכורה של הסרט הרומנטי "הוא פשוט לא בקטע שלך". למרות פשטותו של הסרט, היה בו מסר חשוב הקשור לקושי שיש לנו להתמודד עם מסרים כפולים כאשר נטיות הלב והתקוות שלנו מסורות כולן לחלק אחד של המסרים, זה האופטימי שאומר שהכל יהיה טוב.
גיבורת הסרט היא בחורה המחפשת קשר (מגולמת על-ידי השחקנית ג'ניפר גודווין), אשר נתלית עד נואשוּת, אם לא עד פתטיוּת, בכל רמז המאפשר לה להאמין שהגבר שפגשה זה עתה הוא הוא האחד שיתאהב בה, ושאיתו היא תרכב על הסוס הלבן לעבר השקיעה. אלא שבכל פעם מדובר בגבר חדש, ובתקוות ישנות. מה שמעצים את הטיפוס לפסגות האופוריה שלה עם כל סיפור חדש הוא החברות שלה, אשר מנחמות אותה בהתלבטויות שלה ומסבירות לה שאסור להתייאש. הן טורחות ומספרות לה על המקרים שהן מכירות שהצליחו, כנגד הסיכויים. כאלה יכולים להיות הסיפור על אותו גבר שלא התקשר שבועיים לאחר הדייט, כשאחר-כך התברר שהוא לא היה יכול להתקשר בשל סיבה הרואית מאד, ושבסופו של דבר הוא והדייט שלו התחתנו בווגאס בחתונה מפוארת, או הסיפור הידוע על קשר נואש שהיה לחברה אחרת עם גבר נשוי, אשר הוליך, בסופו של דבר, לפרידה מאושרת שלו מאשתו ולנישואים עם המאהבת שחיכתה לו בסבלנות אין קץ. אמנם תפקידם של הסיפורים הללו הוא לנחם ולעודד, אך למעשה, כך אומר לבחורה הבארמן המנוסה איתו התיידדה (ג'אסטין לונג), אלו הם המקרים הנדירים. "הקשיבי לכלל" הוא אומר לה, כי זה מה שבאמת קורה. הסרט, אגב, מספק מסר כפול גם הוא, שכן אותו בארמן פופולרי, שבסך הכל לקח על עצמו להיות מנטור שלה, התאהב בעצמו בבחורה הפשוטה וחסרת הביטחון, גם כן כנגד הסיכויים. הוא חייב לעשות זאת, שכן המסר הכפול המיוחד הזה – הצלחה כנגד כל הסיכויים – הוא המסר החרות בנשמתו של כל סרט או רומן רומנטי.
המציאות היום-יומית שלנו היא שאנחנו מקבלים כל הזמן ומאנשים שונים מסרים כפולים. למה זה קורה, ואיך נדע מה נכון ומה לא נכון? דוגמא מוקצנת שהזכירה לי את הסרט ההוא היא פניה שקיבלתי בימים אלה מצעירה הנמצאת בקשר של כמה שנים עם בחור. במחציתו הראשונה של הקשר היה זה קשר נפלא ומסור, ובמחציתו השניה – התכנסות סביב צרכיו האישיים והחברתיים של הגבר, כשהוא מרחיק אותה ממנו יותר ויותר. הוא פוגש אותה לעיתים נדירות יותר, מנפנף אותה ממנו לעתים קרובות, מסלק אותה מביתו מדי פעם לפני שחבריו אמורים להגיע, יוצא למועדונים, שלא לדבר על חו"ל בלעדיה ואף מבלי ליידע אותה קודם, ולפעמים גם לא אחר-כך. בצד זה, הוא מספר לה בקול בוטח וחד משמעי שהוא אוהב אותה ומסור לה. מהצד, זה נראה לא מובן מה היא עדיין עושה שם. אלא שמבפנים, מנקודת מבטה, חלום הזוגיות שלה מושתת על הבטחון הבלתי מעורער שהיה לה בעבר שהוא הדבר המוצלח ביותר שיכול לקרות לה. זה חלום שמאד קשה לה לוותר עליו. כאשר התקווה שלה היא לחזור לאותה תחושת ביטחון, הצלחה ואהבה שהיו לה, כל קרס בחכה שהוא זורק לה, נראה בעיניה כעוגן גדול וכבד.
אנחנו מקבלים מסרים כפולים בעוצמות שונות כל החיים. אנחנו מקבלים לא פעם מסרים כפולים בזוגיות חדשה, אבל גם בזוגיות ותיקה. אנחנו מקבלים מסרים כפולים מחברים, ואנחנו מקבלים מסרים כפולים מחברים, ומקבלים מסרים כפולים מהבוסים בעבודה. ואם נהיה גלויים וכנים עם עצמנו, גם אנחנו נותנים מסרים כפולים. ואולי מוסרית יהיה לנו יותר נוח יותר להשתמש במושג "מסרים שיש בהם אי בהירות". אם נרצה להבין איך להתמודד עם מסרים כפולים של אחרים, אולי מוטב שנלמד מתי אנחנו נותנים מסרים כפולים. אם תחשבו על המסרים הכפולים שלכם, תבינו שהם נובעים מחוסר רצון להתחייב לעשייה או לרגש כזה או אחר. לפעמים אנחנו מנסים לרמוז, דרכם, שאנחנו לא מעוניינים להסכים למשהו שהצד השני מאד רוצה לעשות בעצמו או שאנחנו נעשה, בתקווה שהעמימות שלנו תעזור לו להבין, כדי שירד מהעניין. לפעמים אנחנו משאירים לעצמנו, בעזרת עמימות, דרך לנסיגה. לפעמים אנחנו רוצים לעשות או לא לעשות משהו שאנחנו יודעים שזה יפגע בצד השני, ואי הבהירות משאירה לנו את האפשרות להיות ישרים עם עצמנו, לפחות, כי "לא הבטחנו שום דבר". למען האמת, דווקא פסיכופתים הם שיכולים להרשות לעצמם שלא לתת מסרים כפולים ולהתחייב לדברים שהם לא מוכנים להם, כי להם אין בעיה עם המצפון של עצמם. כך הם פסיכופתים, אבל כך הם גם אנשים שיש להם קושי משמעותי עם התמודדות, ומוכנים להגיד את הכל כדי לדחות את העימות למועד מאוחר יותר, כשיתגלה הפער בין ההבטחות לבין המציאות – ועם תקווה שבדרך כלל אינה מוצדקת – שאולי זה לא יתגלה אף פעם.
מה למדנו מהתרגיל הזה? שמסר כפול נובע בדרך כלל מאילוצים ומצרכים מנוגדים. והדבר החשוב ביותר שאפשר ללמוד מכך הוא שמסר כפול נותן לנו הרבה מאד מידע על אותם צרכים מנוגדים. אם נצליח להתגבר על נקודת המבט הסובייקטיבית שלנו, זו שעוזרת לנו להיות מולכים שולל אחר התקווה (ולפעמים, אגב, דווקא ללכת שולל בכיוון המהופך – אחר החרדות שלנו), ואם נבין, על סמך נסיון העבר, מי האדם שמעביר את המסר הכפול, נוכל לדעת גם מה עוד אנחנו יודעים על כוונותיו ומטרתו האמיתיים של אותו אדם. כי הרי הוא זה שבוחר לאזן את המסר שלו בין הצרכים השונים שלו בהתאם ליושר האישי שלו, ובהתאם להערכתו את הנכונות שלנו לקבל את דבריו או להאבק בו כאשר צרכיו מנוגדים לאלה שלנו. בסופו של דבר יש לזכור שאם יש פער בין מילים למעשים, כדאי שתאמינו למעשים. מילים שאדם אומר נבחרות, במקרה הטוב, על פי כוונותיו, על פי היושר הפנימי שלו או על פי מידת החשש שלו מעימותים. במקרה הגרוע, אדם בוחר לומר את דבריו מתוך כוונה לתחמן את זולתו. מעשים, לעומתם, מבטאים מדוייק את האיזון הנכון שבין צרכיו השונים של אדם, לפי הערכתו את תוצאתם והשלכותיהם. זו הסיבה שבגללה מעשיו של אדם מלמדים אותנו באופן מדוייק יותר על החשיבות שהוא או היא נותנים לנו או למעשינו, או להערכה שלו או שלה את מערכת השיקולים והתגובות שלנו.