הכול התחיל מהניסיון של ספנסר סילבר, מהנדס כימיה שעבד בחברה, ליצור דבק חזק במיוחד. אחרי מספר ניסויים, התקבלה תוצאה הפוכה מהציפיות: דבק חלש במיוחד.
לכאורה כשלון ... במקום דבק חזק התקבל דבק חלש.
ספנסר סילבר סיפר לחברו לעבודה, אדם בשם ארתור פריי, גם מהנדס כימיה, על הניסוי שנחל כשלון ... ואילו ארתור פריי עצמו סיפר מאוחר יותר סיפור מופלא וכביכול מקרי.
הוא סיפר כי הוא נוהג לשיר במקהלה בכנסייה. יום אחד הוא מאד הוטרד מן העובדה שהסימנייה הרבתה ליפול מתוך ספר המזמורים שהחזיק. הוא חשב לעצמו כי אם אפשר היה
להדביק את הסימנייה לדפי הספר מבלי לפגום באיכות הדפים – זו הייתה יכולה להיות המצאה טובה ...
הוא נזכר בחומר הדביק שגילה ספנסר סילבר. האסימון נפל. הוא חיבר בין הרעיון לבין הדבק החלש.
רעיון טוב עלה בראשו, אבל רעיון טוב לא מספיק. צריך להוציא אותו לפועל.
הוא פנה למחלקת השיווק של החברה אבל הם לא היו מעוניינים במוצר. הוא התחיל להתעניין במחלקת הייצור, כיצד אפשר מבחינה טכנית לייצר מדבקות כאלו בכמויות מסחריות והתשובות שהוא קיבל היו קרירות ומסויגות.
"קשה מאד לייצר סוג כזה של מדבקות", אמרו לו במחלקת הייצור.
"מצוין", חשב לעצמו ארתור פריי, אם קשה לייצר את זה, זה אומר שיהיה מאד קשה למתחרים לחקות את המוצר, וייקח להם הרבה זמן ועלויות גבוהות, ועד שזה יקרה נוכל לרשום על המדבקות פטנט וגם לבצע דריסת רגל ראשונית משמעותית בשוק.
ארתור פריי לא רק חשב על רעיון יצירתי אלא גם הפך את הרעיון למציאות.
הוא גם עשה זאת בדרך יצירתית:
הוא החליט להפיץ דוגמיות של מדבקות הנייר לאלה שבידם האפשרויות והכוח להשפיע על עובדים אחרים בחברה: המזכירות. מזכירות, כך חשב, יוכלו להדגים את השימוש במוצר, וכך להראות שיש בו צורך. הוא פנה תחילה אל מזכירתו של היו"ר. מזכירות אחרות החלו לפנות אליה ולשאול על הפתקיות הקטנות והנוחות כל-כך לשימוש. בתוך זמן קצר הגיעה הדרישה למימדים גדולים ביותר.
כאשר המזכירות פנו אל פריי וביקשו פתקיות נוספות, הוא היפנה אותן אל מחלקת השיווק. לאנשי השיווק נפלו פתאום האסימונים. הם הבינו שמדובר במוצר מיוחד עם פוטנציאל שוק עצום ורווחי. לפתע הם היו מאד מעוניינים. החברה הוציאה לבסוף לשוק את המוצר שהתקבל באהדה רבה והוא הכניס לקופת החברה כסף רב כבר בשנה הראשונה בשוק. מחלקת השיווק של 3M גם למדה מארתור פריי טיפ מועיל. כאשר הפתקיות הנדבקות יצאו אל השוק, הצעד השיווקי הראשון היה לשלוח בדואר דוגמיות של המדבקות למזכירותיהם של המנכ"לים של 500 החברות הגדולות ביותר בארצות הברית ...
השאר – כבר היסטוריה (והיסטריה).
מדוגמה זו אפשר ללמוד מספר דברים:
האחד, בתוך קושי או כביכול כשלון מסתתרת הזדמנות ומתנה יקרה.
השני, תמיד טוב לשמוע על רעיונות, תחומים חדשים, מקרים שקרו לחברים וכדומה, וכדאי מאד לחבר בין שני פרמטרים שונים (בדומה לחיבור שעשה ארתור פריי, בין הסימנייה של ספר המזמורים לבין מה שסיפר לו חברו לעבודה ספנסר סילבר).
השלישי, רעיון טוב לא מספיק. צריך גם לדעת איך לייצר אותו ואיך לשווק אותו נכון ובאופן חכם ויצירתי. ארתור פריי הצליח להבין את הצורך של המזכירות וידע לשווק את המוצר דרכן בצורה חכמה ויעילה.
הנרי פורד אמר פעם: "אם יש משהו שהוא סוד ההצלחה, זו היכולת להבין את נקודת המבט של הזולת ולראות את העולם מנקודת ראותו, ולא רק מזו שלך".
אני מאחל לכולנו הצלחות יצירתיות ...
רפאל כהן.
מומחה ב חשיבה יצירתית. מעביר הרצאות בעיקר לחברות וארגונים.
ההרצאה (הרצאת הדגל) שהוא מעביר נקראת "מה הקשר בין מזל לחשיבה יצירתית?"
והיא זוכה לפופולאריות גדולה בעיקר בקרב חברות וארגונים בארץ ובחו"ל.
כתובת האתר של רפאל כהן: www.raphael-cohen.com
מחבר הספר רב המכר "האיש שהצליח לשנות את הסרט".
אתרים מומלצים:
טלמיטינג
טבעות נישואין