קחו שפע, ובסיכול אותיות קלוש קיבלתם פשע. מהו פשעו של השפע? הרי אני מתומכיו הנלהבים ביותר. בעיניי הצמידות בין רוחניות לכחישות חומרית נובעת מפרשנות מוטעית של בני המערב את החוכמות המזרחיות השונות. החיים הם התרחבות, התפשטות וצמיחה. זהו טבעם. צמצום עצמי עשוי לשמש כנתיב ללמידה אבל הוא מלאכותי מעצם הגדרתו. יש לנו רצון מולד לדעת, לגעת, לגלות, להשיג, לקבל, להיות, ואני חושב שאם הרצון הזה שם, צריך להבין אותו, לרכוב עליו כמו על דרקון פראי כך שיוביל אותנו למחוזות מופלאים. קל מאוד לקטלג את חוש ההתפשטות שלנו כיצר הרע ולנסות לבער אותו בעזרתן של 'מידות טובות' – אבל הדבר יוצר מאבקים נצחיים בנשמה, הוא מפצל יותר מאשר מחבר.
כסף, בריאות, מימד חומרי מספק ומפנק – כל אלה נפלאים ממש ואני מאחל לכל אחד ואחת מאתנו שפע מכל זה.
אז מה הבעיה?
לפני כמה שנים בילינו אני ומשפחתי בחופשה בחו"ל, באחד מאותם קלאבים של 'הכול כלול'. הנה מתכון לשפע: אינספור בריכות, אינספור פעילויות, אינספור חדרי אוכל, מסעדות ודלפקים עמוסים כל טוב. זה היה מופלא בהתחלה ופיתה אותי להתיר רסן. התנפלתי על שלל האפשרויות כמו אדם שנכנס לים וקופץ ראש לתוך גל גדול ששועט לקראתו. מהר מאוד חשתי מותש, מייחל למצוא פינה שקטה ולתרגל בה תבנית, או למדוט קצת. אלא שלהזכירכם הגעתי חמוש בילדים קטנים ופעלתנים כך שנגזר עליי למלא עצמי מרץ ולעמוד בקצב.
באופן המפתיע ביותר, אי הנוחות המרכזית שלי התעוררה בחדר האוכל. לעזאזל, היה שם יותר מדי אוכל! מה לקחת? עשרות טבחים, אופים, צולים, מוזגים ומלצרים זמזמו בעמדותיהם, ומיני המאפים, הבשרים, התבשילים, הסלטים, המשקאות, הממרחים והקינוחים היממו אותי. הרגשתי כיצד המקום הזה נוטל ממני את כושר השיפוט שלי, את המיקוד והמרכז שלי, והופך אותי לפתי באיזו ארץ פלאים. כללים וחוקים נשכחו, היגיון ושכל בריא נעלו את עצמם בכספת שבחדר, והתחלתי לבלוס. אכלתי, טעמתי, נשנשתי ולגמתי. תחושת ההתשה שלי רק התגברה.
זהו הפשע של השפע. אם אנחנו מניחים לו להטביע אותנו
בחיבוקו המתוק, הכובש, הוא נוטל מאתנו את בינתנו,
את החריפות הרוחנית שלנו.
אפשר לתת הרבה דוגמאות לנושא: החופש לזפזפ מול עשרות ערוצי טלוויזיה לאו דווקא מעשיר אותנו, הוא נוטה להוזיל בעינינו את החומרים המוצגים לפנינו ולגרום לנו לחפש את 'הדבר הנכון' בערוץ הבא, תמיד בערוץ הבא; ארון הבגדים המתפקע גורם לנו להביט בבגד שרק לפני זמן קצר התרגשנו לרכוש וללבוש – ולא לראות אותו בכלל; האנשים האלה שתומכים בנו, מעצם היותם קרובים ונאמנים נוטים להפוך מובנים מאליהם בעינינו. והרשימה ממשיכה.
להוריד הילוך
הדרך להתמודד עם פוטנציאל ההשפעה השלילית של השפע, היא פשוט להוריד בעדינות הילוך. זה מה שעשיתי בפעם הבאה שהגענו לחדר האוכל העצום. צעדתי לאט, עם צלחת אחת, ומלאתי אותה במזון פשוט. חזרתי לשולחן ואכלתי את ארוחתי באופן מזין: לעסתי לאט, כשתשומת לבי מופנית אך ורק לפעולת האכילה. את זה הגוף שלי אהב. חשתי שהוא מתרענן, מרוצה מהעובדה שאיני מעמיס עליו מזונות כבדים ומיותרים. הודיתי לעצמי על שמצאתי את עצמי בתוך הבלבול אליו נקלעתי. 'כל פעולה בשלווה', כמאמר המשפט: הרי לנו אידיאל לשאוף אליו!
תרגול אכילה מתונה:
'מזון מהיר' הוא אוקסימורון שהוליך שולל רבים וטובים מאתנו. לא רק שאכילה מתונה היא תרגיל נהדר בהתמודדות עם שפע (שהרי גם המקרר וארונות המטבח שלנו נוטים לצבור יותר משביכולתנו לנצל ופעמים רבות אנו זורקים מזון) – זהו גם אחד התנאים החשובים ביותר לדיאטה מוצלחת ולתפקוד ראוי של מערכת העיכול, אחת מספקיות האנרגיה העיקריות שלנו.
תרגול
1. מהפעם הבאה שבא מזון אל פיכם, נסו ללעוס אותו באיטיות, כשאתם נושמים מתוך מודעות במהלך הלעיסה ונמנעים מלפטפט / לקרוא / לצפות בטלוויזיה תוך כדי.
כשאנו פועלים כך מתחוללת בתוכנו קשת של תהליכים חיוביים: אנזימי הרוק מצליחים לעכל את המזון ביעילות ולנו יש את השהות להתענג על המרקם, הטעם והארומה.
2. הודו בלבכם על העובדה שביכולתכם להזין את עצמכם
יש לנו גם השהות להתמלא רגשות תודה על האפשרות להזין את עצמנו ולאחל לכל הברואים שלא ידעו רעב ומצוקה.
3. שימו לב למימד המתווסף למזון שבפיכם בכל פעם שאתם נושפים וכיצד הוא חומק מכם כשאתם שואפים, רק כדי לחזור בנשיפה הבאה. זה מרתק.
כשאנחנו נפתחים לאכילה עצמה המזון נטמע בנו באופן עמוק יותר.
4. כשאתם בולעים את המזון, נסו לעקוב אחריו במסעו הארוך אל תוככם.
אצל רובנו, מרגע שהמזון חוצה את בלוטות הטעם שבפה, אין יותר שמץ של מודעות לגביו. זו הסיבה שאנחנו מרשים לעצמנו לאכול כל כך הרבה 'סוסים טרויאנים': אם זה נראה טוב, מריח טוב, טעים בטירוף ויש לו המון פרסומות בטלוויזיה, למה שלא נאכל את זה (מה, רק כי זה שמן, משומר, עתיר מונוסודיום-גלוטומאט / סוכרים / צבעי מאכל / שרידי אנטיביוטיקה / חומרים החשודים כמסרטנים? למה להיות קטנוניים)?
ככל שאנחנו מתחברים לעצמנו המוטיבציה שלנו להכניס חומרים לא בריאים למערכת פוחתת באופן טבעי – והמעקב אחרי המזון כשהוא יורד מהוושט לקיבה וכו' הוא אתגר שלוקח אותנו לכיוון הנכון.
5. איכלו רק את מה שאתם מודעים אליו בזמן האכילה
אכילה איטית, מרוכזת בעצמה, מובילה לשובע מהיר ושלם יותר. העובדה שאנו מפיקים יותר מתהליך האכילה ומהמזון הנאכל גורמת לכך שנאכל פחות. אם תאכלו רק את מה שאתם מודעים אליו בזמן האכילה – תתפלאו לגלות כיצד באופן טבעי אתם נמשכים למזון בריא ופשוט יותר, חווים פחות התקפי זלילה פרועים ובכלל – אוכלים מה וכמה שאתם צריכים, לא יותר ולא פחות.
אנחנו בני מזל שתרבותנו היא תרבות שפע. אני מאחל לכולנו שלא יחסר מזון על צלחתנו לעולם. אבל בואו נזכור שמידת האיפוק והפשטות יכולות להגן עלינו מפני הפשע שבשפע.
אורי אלישר
orielishar.com