על מדיניות בית המשפט לנתינת צו הריסה ללא הרשעה ניתן ללמוד מפסק הדין בצ"ה 1088-08.
המבקשת בצ"ה 1088-08, מדינת ישראל, הגישה בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ביחס לבניה של שתי מרפסות בדירה של המשיבה, שושנה כהן, ואשר נבנו ע"י בעלה המנוח של המשיבה.
ניתן צו לפי סעיף 212 לחוק נגד בעלה של המשיבה, המצווה עליו להרוס את המרפסות ומשלא קוים הצו, הוגש כתב אישום נגד הבעל.
היועץ המשפטי לממשלה עיכב את ההליכים הפליליים כנגד הבעל בשל מצבו האישי והרפואי.
המבקשת הגישה בקשה זו לצו הריסה ללא הרשעה נגד המשיבה, ונימקה בקשתה בכך שאי קיום צו הריסה פוגע בשלטון החוק ומעודד בניה בלתי חוקית וכן בצורה זו לא ניתן להיות בטוחים כי אין סכנה במבנה.
המבקשת טענה כי מקרה זה הינו מקרה מיוחד, היות שניתן בעבר צו הריסה כנגד הבעל, ואף הוגש כתב אישום, אשר בוטל רק מחמת מצבו הבריאותי, ובשל העובדה כי במסגרת הסכם הגירושין בין המשיבה לבעלה, קיבלה המשיבה את הדירה לחזקתה, ולפיכך, הבעל לא יכול היה לקיים את הצו.
המשיבה טענה כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה לעכב את ההליכים כנגד הבעל תקפה גם לגביה, היות שבעת מתן ההחלטה בני הזוג היו נשואים, ועד היום הבעל רשום כבעלים של הדירה בנסח הטאבו. לאור זאת, על המבקשת היה לפנות ליועץ המשפטי על מנת לקבל את אישורו להגשת הבקשה.
עוד טענה המשיבה כי המבקשת לא הוכיחה "צורך ציבורי" למתן הצו, וכי האינטרסים של המשיבה גוברים על ה"צורך הציבורי" במקרה דנן. מצבה הכלכלי קשה ביותר, הדירה נמצאת בקומה השלישית, ומצבו הרפואי החמור של אחד מילדיה החולה באסטמה מצריך את השארת המרפסת, המאפשרת לו לנשום לאחר קבלת טיפול תרופתי.
בית המשפט ציין כי מטרת סעיף 212 לחוק היא שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד לציבור בשל קיומה של בניה בלתי חוקית, לעומת תכליתו של סעיף 205 לחוק, שנועד להחזיר את המצב לקדמותו ולמצות את הדין עם פורע החוק. כמו כן צויין כי לבית המשפט מוענק שיקול דעת רחב בעת מתן ההחלטה בבקשה לצו הריסה לפי סעיף 212 לחוק.
צוטט סעיף 212 לחוק אשר קובע תנאים מצטברים שעל התביעה להוכיח על מנת לבוא במסגרת הסעיף, וההלכה הפסוקה הוסיפה תנאי נוסף שהוא עניין ציבורי חשוב :
"אין די לה למדינה בהוכחה כי נתקיימו התנאים המקימים את הסמכות לצוות על ההריסה, עליה להוכיח כי בנסיבות העניין ישנה הצדקה ליתן צו כזה מטעמים של עניין ציבורי חשוב, כאשר בפני המתנגד למתן הצו פתוחה האפשרות להציג שיקולים התומכים בהתנגדותו."
ע"פ 3490/97 יצחק נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא, פ"ד נב(1) 136 (1998(.
אם כן על בית המשפט לאזן את האינטרסים הציבוריים אל מול האינטרסים של המתנגד לבקשה, ורק כאשר האינטרסים הציבוריים ייגברו על האינטרסים של המתנגד לבקשה, יינתן צו ההריסה.
אין חולק כי אינטרס ציבורי חשוב הוא למגר את הבניה הבלתי חוקית, ולהעניש את מפירי החוק, אולם, מטרת הצו לפי סעיף 212 לחוק, אינה ענישה ואין מדובר בסעיף טכני בלבד.
בענייננו, המדובר בבניית שתי מרפסות בשטח קטן, ואין בו דמיון למקרים שהוכרו בפסיקה כצורך ציבורי חשוב והמרפסות אינן מהוות מטרד לציבור. זאת ועוד, נראה כי האינטרס של המשיבה גובר במקרה דנן על האינטרס הציבורי.
בית המשפט קבע כי מאחר והמבקשת לא הוכיחה כי המרפסות מסוכנות, ולא הובאה כל ראייה כי נעשתה בדיקה של המבנה על ידי מהנדס מוסמך או ראייה אחרת הטענה בדבר מסוכנות המבנה נדחית.
היועץ המשפטי החליט על עיכוב הליכים נגד הבעל בשל מצבו האישי והרפואי, ואין להשליך מכך כי עיכוב ההליכים חל גם על המשיבה או כי היה על המבקשת לפנות ליועץ המשפטי לממשלה טרם הגשת הבקשה.
יחד עם זאת, משהגישה המבקשת בקשה לצו הריסה ללא הרשעה נגד המשיבה, יידון בית המשפט בבקשה זו ללא כל קשר להליכים שהתנהלו נגד אדם אחר, גם אם מדובר בבעלה של המשיבה או באותו מבנה.