מדוע אדם שמקיים לראשונה מצווה - חש התעלות רוחנית, ואילו אדם שמקיים מאז ומעולם, חש שהוא מואס בכך?
מפני שהעילוי תלוי במידת ההשקעה של האדם. אצל הקב"ה, בדיוק כמו במתמטיקה, חשובה יותר הדרך. תוכל לקיים מצווה גדולה מאד (או: לפתור תרגיל נורא מסובך) אך ללא הדרך, האמצעי (לברך בלי להבין, לגמול חסד רק כי 'אני חייב, אחרת מה יחשבו עלי', לקיים מצווה כי ההורים מכריחים וכו') - זה לא נחשב.
כשאדם מקיים מצוות, עליו להבין את משמעותן, להכיר בגדולתן ולהודות עליהן לבורא, שהן כמתנות יקרות מפז בידינו!
"על מה אבדה הארץ?" נשאלו הנביאים ולא פירשו עד שפירש ה' בעצמו שעיקר החורבן על שלא ברכו בתורה תחילה. שואל ר' נתן (תלמידו המובהק של ר' נחמן מברסלב זיע"א): וכי כל החכמים והנביאים לא ידעו להשיב על מה אבדה הארץ?! והרי היו באותו הדור כל שלוש העבירות החמורות- עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, וכי דברים כה פשוטים לא ידעו חכמי ישראל להשיב?
אך מסביר: לא זאת התכוון ה' לשאול, אלא מהי הסיבה שהגיעו ישראל לעוונות כה חמורים? ועל כך ענה ה': 'על שלא ברכו בתורה תחילה' - שלא הבינו את המשמעות העצומה של קיום מצוות התורה הקדושה, ולכן לא חשו בצורך להודות עליהן.
על כל לימוד תורה קטן, על מצוות קטנה (כדוגמת נטילת ידיים), עלינו להודות לבורא שזיכה אותנו בתורתו, שהרי סודות גדולים ועוצמה אדירה מסתתרת מאחורי כל מצווה, וגם עצם העובדה שהיא מקרבת אותנו לה' מצריכה תודה בפני עצמה.
אך כיצד השמחה וההודיה על המצוות קשורה בעוונות חמורים שעשו ישראל?
מאחר וכשאדם מקיים מצוות בלא חשק, בלא עומק, בלא שמחה - ואינו חש את העילוי הרוחני, הוא אט אט מתנער מהן ואינן חשובות עוד בעיניו. הוא מזלזל בהן, ומגיע לידי עבירות.
איננו מבינים - שום דבר לא מובן מאליו.
הקב"ה מחדש בכל יום בטובו מעשה בראשית; אם קמת הבוקר וראית את השמש זורחת והעולם במקומו מונח, זה מפני שהבורא דאג לכך, והוא גורם לכך מידי יום ביומו. לכן כשמשהו לא מצליח לך, אל תתפלא. הוא לא היה אמור להצליח, אלא שה' בטובו מעניק לך את ההצלחה, פעם אחר פעם, יום אחר יום, שניה אחרי שניה.
האם אי פעם טרחת להודות לו על כך? האם אתה מסוגל בכלל לזכור כמה פעולות עשית מיום ינקותך? הרי כל רגע שאתה חי הוא מפני שה' דואג לכך, הוא מאפשר לך לנשום, מאפשר לך לנוע, מאפשר לך לדבר וכן הלאה.
המון הורים דתיים כואבים כשילדיהם פורקים עול תורה ומצוות. הם אינם עושים חשבון נפש: האם השתדלנו מספיק בעצמנו? האם הפגנו שמחה כדי שילדינו יחושו בתענוג? האם בעצמנו חשנו את השמחה וההתעלות?
כשהילד רואה שמצוות הן משא כבד להוריו, הוא עושה חשבון פשוט: זה בכלל לא משתלם. זו צרה צרורה. וממילא כל דבר אחר שיגיע, יראה הרבה יותר טוב. חיים חילונים המצטיירים כחופשיים למדי קורצים לו כל כך, שהוא נוטש את כל מסורת הוריו - שממילא קיימו בקושי - ועוזב לגמרי לתרבות אחרת.
אור התורה, ההתעלות שאפשר לחוות, התועלת שנצליח להפיק - תלויים אך ורק בהשקעה שלנו. עלינו ללמוד מעט על חשיבות המצוות ועל מה שמסתתר מאחוריהן, ולחקוק את הלימוד היטב בליבנו. לפני קיום מצווה, נסיח את דעתנו מהדאגות ובלב שלם, בשמחה גדולה - נקיימה.
שנזכה ונקרב בזכות זה את הגאולה השלמה, אמן.
(עפ"י דברי הרב שלום ארוש שליט"א)