בבואנו לבחון את אי השוויון בישראל בין מזרחים לאשכנזים לאור ההגירה של שנות ה50 יש להתייחס למערכת הפוליטית- שפירא (1994) טוען כי הדמוקרטיה הישראלית בתחילת ימיה הייתה חסרת מהות דמוקרטית ליבראלית. במשך שלושה עשורים (עד מלחמת יום כיפור ב1973) הייתה מפלגת שלטון אחת גדולה שנקראה מפא"י.
ראשי מפלגה זו הגיעו מרוסיה וחזו בהפיכתה של רוסיה לדיקטטורה קומוניסטית. בעקבות אירועים אלו ובעקבות הבנתם כי רדיפת היהודים ואפלייתם לא תפסק גם ברוסיה הסובייטית, החליטו לעלות לארץ ולהקים מדינה סוציאליסטית בארץ ישראל. בהיעדר מפלגה אופוזיציונית חזקה ביטוח חובה , מפא"י קבעה את סדר היום החברתי, מבלי שתהיה לה התנגדות משמעותית. כך קרה שכאשר עלו יהודים מארצות המזרח בשנות החמישים,ללא ממון או קשרים חברתיים, הם לא יכלו להוות גורם פוליטי-חינוכי-כלכלי בעשורים הראשונים של המדינה.
מאחר ולא התאגדו במסגרות פוליטיות-ארגוניות, היו נתונים לחסדי ההגמוניה האשכנזית. בין היתר, באה לידי ביטוי תפיסה מתנשאת זו, בהתווית מדיניות "כור ההיתוך". העולים המזרחיים, אולצו למעשה לוותר או להצניע את המורשת והתרבות שהביאו עמם מארצות מולדתם ולאמץ תרבות חדשה, "צברית", שפעמים רבות התנכרה לתרבותם ולשורשיהם. הנקודה השנייה שיש להתייחס אליה הינה מערכת החינוך- כידוע, ערכיה החברתיים והאידיאולוגיה של האליטה השלטת, הם אלו שמתווים את אופי החינוך במדינה. בישראל זוהי הציונות. עגלות תינוק לפסטרנק (2001) מתארת במאמרה כיצד בשנות ה- 50 הייתה בארץ כמות גדולה של עולים מזרחיים אשר מוקמו בפריפריה המרוחקת. עבור ילדי העולים הללו הוקמו בתי ספר בו למדו הילדים ללא מגע עם ילדי הוותיקים.
התגלו פערים גדולים בכול הקשור ברמה ומהיקף של כוח ההוראה, המבנים, הציוד והריהוט ובכמות ספרי הלימוד. מעט מורים הסכימו להרחיק על מנת ללמד בישובי-ספר אלו, בנוסף נוצר מצב שמורים אשכנזיים לימדו את הילדים המזרחיים, וכך נוסף גוון נוסף של התנשאות ועליונות תרבותית. קייטרינג התכנים שנלמדו היו לקוחים מתוך עולמם של התושבים הוותיקים, וביטאו הלך רוח אשכנזי-מערבי- אשר לא תאם את התפיסות המסורתיות עימן הגיעו העולים המזרחיים.
מגמת הפער וההפליה בין המזרחיים לאשכנזים לא תמה: מכתבה שפורסמה ב- ynet בשנת 2005 עולה כי רק 22.4% מקרב המזרחיים סיימו תיכון לעומת 31.1% אשכנזים. ניתן לראות כי מערכת החינוך היום למעשה התנערה מהאחריות על קידום המזרחיים בחברה הישראלית, וכי מגזר זה עדיין סובל מאי-שוויון גם במאה ה21.