בספרו "אורות הקודש" כותב הרב קוק: "מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, אי אפשר לו להיסגר בתלמודו השטחי לבד, כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה".
יכולת זו ניתנה לא לכלל בני האדם אלא לחלקם בלבד. ליצור, אך לא זו בלבד. אלא שיצירתם תהפוך להיות סמני דרך להנחיית רבים. אנשי חינוך ניתן לכנות אותם. דבריהם ומעשיהם מהווים את המגדלור לאורו אנשים מוצאים לנכון לפעול, לדבר ולעתים קרובות אף לחשוב.
מדינאים, פילוסופים, אמנים וסופרים. הרצל, הרמב"ם, אפלטון וביאליק. אותם אלו שיצירתם, אמירתם ומעשיהם לא נעלמים מעין הציבור השוזפת אותם השכם וערב.
מאחר והשפעתם רבה היא, אחריותם גדולה אף היא. רבה היא משל שאר בני האדם. מן הרגע בו אותה שלהבת ניצתה בהם ודבריהם קיבלו פומבי, הפכו הם במידה לא מבוטלת לנחלת הכלל. מן הרגע בו נתנו דרור למחשבתם ורעיונותיהם והפכו אותה ליצירה – הפכה זו להיות רכוש הרבים והפכו הם לאחראים להשפעתה. עדה ההיסטוריה להשפעה הרבה שהייתה ועודנה לאמירות מסוימות כמו גם לרעיונות, הן לחיוב והן לשלילה. אולם, חייבת להיות מחשבה עמוקה מצד אותם אלו שהיצירה היא נשמת אפם. ומחשבה זו צריכה לכלול את האחריות הקיימת מעצם ההחלטה להציג דברים בפומבי.
שכחת כל זאת הרב דב ליאור. הנחת בצד את האחריות הרבה שיש לך מעצם היותך מורה דרך וסמן לאותם אלו הרואים בך מקור להתנהגותם. אינני כלל מתייחס לדעותיך. עניינך הפרטי הוא בין אם אני מקבל אותן אם לאו. אך אל תשכח ולו לרגע. דעותיך יכולות להיות מושמעות בזכות אושיות הדמוקרטיה במסגרתה אנו ואתה חיים. במשטרים אחרים, ייתכן ודעותיך היו זוכות להיות העמוד לפני המחנה או שההפך הגמור. נחשבות היו כבלתי לגיטימיות לחלוטין כמו גם מחברן.
אינך יכול לנצל את הזכויות הדמוקרטיות העומדות לרשותך ובמקביל לחנך להתנהגות המהווה סתירה מוחלטת לתפיסה הדמוקרטית. עצם קיומה של חברה ומדינה דמוקרטית מותנה גם בחופש הביטוי. אולם, גם בשמירה על שלטון החוק. מהותה בהבנה המושרשת עמוק כי ציות לשלטון החוק אינו מנוגד לפלורליזם, להפך. משמעותו דאגה לכך שהפלורליזם יימשך. ולא, נגיע למצב בו "כל דאלים גבר".
איש חינוך אתה הרב ליאור. אי ציות לחוק מצדך והחלטות מתי ולאלו חוקים ראוי לציית ולאלו לא, משמש כהצדקה לאחרים לפעול בדרך דומה. חשוב היטב האם בכך אתה מעוניין? הלוא יש לכך מחיר.
אמר פעם יאנוש קור'צאק: "הדואג לימים-זורע חיטים, הדואג לשנים-נוטע עצים, הדואג לדורות-מחנך אנשים".