בסיומה של אחת מההרצאות שלי בנושא "תהליכי מיון וגיוס", פנה אלי אחד מהנוכחים והביע את מצוקתו לאור העובדה שהוא מוזמן לראיונות עבודה, אבל במהלכם המראיינים מתמקדים בעבודתו הנוכחית ולא בו עצמו, בכישוריו וביכולותיו.
התברר שבמסגרת עבודתו כמפיק בטלביזיה, נטל חלק ברבות מתכניות הריאליטי המציפות אותנו בעונות האחרונות. כאשר הוא מגיע לראיון עבודה, השיחה נסבה על עבודתו הנוכחית ולא על התפקיד אשר לשמו הוא מתראיין.
יהיו כאלה שיאמרו, אם אינך מעוניין להמשיך בתחום הזה, מזער את ניסיונך כדי שהמראיין יתמקד בתפקיד הבא ולא בתפקיד הקודם. לדעתי, במידה מסוימת בבחור בר מזל, הוא מועמד אשר קורות החיים שלו פותחים לו דלתות רבות ומזכים אותו בראיונות עבודה. הרי לגביו אין זה משנה מדוע הוא מזומן לראיונות עבודה, מבחינתו יש משהו בקורות החיים שלו, אשר פותח לו דלת והשאלה החשובה יותר היא כיצד ינצל את ההזדמנות שניתנה לו כדי לקדם את האינטרסים שלו בראיון העבודה עצמו.
זהו הנושא אשר ברצוני להתייחס אליו בכתבה זו. תחומי האחריות של המראיין והמרואיין בסיטואציה התקשורתית, אשר שמה ראיון עבודה.
כפי שציינתי באחד ממאמרי הקודמים, הריאיון הוא סיטואציה תקשורתית, וככזה הוא אמור להיות תחום בזמן ולהיות יעיל.
מי ששולט בסיטואצית הריאיון הוא המראיין, ועליו מוטלת האחריות להשיג את מטרתו של הריאיון כלומר, לבדוק את מידת התאמתו של המרואיין לתפקיד נתון.
ככל סיטואציה תקשורתית, גם הריאיון תחום בזמן. במהלכו על שני הצדדים להתמקד בנושאים החשובים באמת, ולא להיסחף לשיחות המסיטות אותם ממטרת הריאיון. ושוב, גם כאן עיקר האחריות מוטלת על המראיין ולא על המרואיין.
מראיין המנצל את הראיון כדי לספק את סקרנותו בלבד, לא רק שאיננו משיג את מטרת הראיון, הוא גם מבזבז את זמנו שלו וגם את זמנו של המרואיין, וכמובן שהוא מותיר רושם לא מקצועי.
מכיוון שכולנו בני אדם, איננו מצפים שהמראיין יתעלם מפרטים פיקנטיים המופיעים בקורות חייו של המרואיין. ההמלצה שלי היא להשתמש בפיקנטריה כאמצעי לשבירת הקרח בתחילת הראיון.
הטכניקה של להתחבר לתחביב משותף, שירות צבאי ביחידה משותפת וכדומה מוכרת ועוזרת למראיין ליצור אווירת ריאיון נעימה, פחות פורמאלית, ומסייעת למרואיין להשתחרר מהמתח אשר מתלווה באופן טבעי לכל סיטואציה של ראיון.
לפיכך ניתן להתייחס למקום העבודה של אותו מרואיין ולהתעדכן בקצרה לגבי החדשות בביצת הריאליטי הישראלית, אבל צריך גם לשמור על פרופורציה ולעבור לנושאים החשובים באמת בריאיון.
גם אם המראיין יודע מראש , שהמועמד איננו מתאים לתפקיד, אבל לא הצליח להתגבר על סקרנותו ומזמן אותו כקוריוז לריאיון עבודה (וייתכנו מקרים כאלה, הגם שהם נדירים), למען ההגינות עליו לערוך למועמד ראיון מקצועי ואישיותי ורק לאחר שיבחן את כל המידע שלפניו, לפסול אותו בשל אי התאמה, או לחלופין לבדוק את מידת התאמתו לתפקיד אחר.
תחום אחריותו של המרואיין קצת פחות ברור מעבר לאחריות המוטלת עליו לשתף פעולה עם המראיין ולהשיב על שאלותיו, בודאי לגבי התכנים שהציג בקורות החיים.
למועמד, במקרה שלנו יש קלף מנצח. משהו בקורות החיים שלו גורם למגייסים לרצות לראותו פנים אל פנים והוא מזומן לראיונות עבודה.
השאלה שנשאלת היא כיצד על המרואיין לנהוג כאשר המראיין איננו מקצועי.
ההמלצה שלי למרואיינים כאלה היא לגלות מידה רבה יותר של אחריות מזו שמגלה המראיין. ניתנה להם הזדמנות ועליהם לנצל אותה עד תום.
במהלך השיחה על עבודתם יש להם הזדמנות מצוינת להבליט את כישוריהם ואת התכונות ה"רכות", אשר באות לידי ביטוי במהלך עבודתם. התכונות ה"רכות" הן אותן תכונות אשר כל מעסיק מחפש בעובדיו, יוזמה, אחריות, חריצות, יכולת עבודה בצוות, יכולת למידה גבוהה, מוטיבציה ומיומנויות תקשורת בינאישית.
לחלופין או בנוסף לכך, המרואיין יכול לגלות מידה רבה יותר של אחריות ולנסות לקבוע את הנושאים שעליו ידבר במהלך הריאיון.
לדוגמא ,הוא יכול לומר " אשמח מאד לשתף אותך בנעשה מאחורי הקלעים בתכניות הללו, אבל אשמח אם נעשה זאת לקראת סיומו של הריאיון". באופן כזה המרואיין מזכיר למראיין בעדינות שאין מדובר בשיחת חולין על כוס קפה, אלא שהגיע לצורך מטרה מאד מסוימת.
מראיין מקצועי יתעשת מיד, מראיין פחות מקצועי יחמיץ ככל הנראה הזדמנות להכיר את המרואיין לעומק, הוא גם יחמיץ הזדמנות לנהוג באופן מקצועי ומעורר כבוד, והמרואיין יצא מהראיון עם טעם מר בפה.
מכיוון שאנו עוסקים בבני אדם, מן הראוי להעניק למרואיינים שלנו את הכבוד שלו הם ראויים.
לקבלת עצות ניתן לפנות ל- info@hatchala-tova.com