גידול דגים בתוך בריכות דגים הוא ענף חקלאי שהיה מוכר כבר בעת העתיקה. בעשורים האחרונים התפתח ענף גידול הדגים בתוך בריכות דגים בישראל מאד, וצפוי שימשיך להתפתח גם בעתיד הנראה לעין. ההתפתחויות הן בשלושה פרמטרים עיקריים: הגדלת יבול הדגים בצורה משמעותית, הקטנת ההשפעות על הסביבה והצלחה בגידול סוגים של דגי ים שעד לאחרונה לא היתה אפשרות לגדלם בבריכות.
חשיבותן של בריכות דגים היא כפולה: ראשית, גידול דגים בבריכות נותן מענה לירידה הנמשכת ביבול הדגים בעולם בכלל ובים התיכון בפרט. זו נובעת משיטות דיג ברשתות צפופות או בשיטות אחרות הפוגעות בהתפתחות התקינה של הדגים כיון שגם דגים צעירים וקטנים מדי נתפסים בהן, דגים שהם "דור העתיד". שנית, בריכות דגים מאפשרות גידולם של יותר ויותר מיני דגים שבעבר לא ניתן היה לגדל אותם בבריכות. דגים אלה הופכים נדירים יותר ויותר, הן בגלל דיג מוגבר והן כתוצאה משינויי האקלים בעולם, הפוגעים בהתפתחות שלהם.
בריכות דגים ממוקמות באזורים שונים בישראל, מהצפון ועד לדרום. המים המשמשים לגידול הדגים הם ברובם המכריע מים מליחים שאינם מתאימים להשקיה וודאי שלא לשתייה, כך הן אינן גורמות פגיעה או בזבוז ממשיים של מים. בישראל גם פותחו מספר שיטות מקוריות לחיסכון בעלויות מחד והגברת יבול הדגים מאידך, שקידמו את ישראל באופן ממשי בענף הזה. עם השיטות הללו ניתן למנות מבנה מיוחד של בריכות או גידול סוגים שונים של דגים כאשר כל סוג ניזון ממזון אחר.
חלק גדול מהדגים שאנו צורכים כיום גדלים בתוך בריכות דגים: דג קרפיון, דג הטרוטה (שמך) הגדל בבריכות בצפון הארץ, דג באס וכמובן דגי האמנון, הבורי והקרפיון, וכמובן – דג הקרפיון הידוע מכולם. בעבר נעשו נסיונות לגדל גם דגים כמו סלמון בבריכות דגים, אבל בישראל ההצלחה בנושא לא היתה גדולה. גם במקומות אחרים ההצלחה היא חלקית בלבד אבל ישנה התקדמות.
נראה שעתידו של ענף בריכות דגים עוד לפניו, שכן מצב הדגה בעולם ובים התיכון איננו הולך ומשתפך ומכאן שנחיצותו של הענף הולכת וגדלה בהתאמה.