יקבי יהודה בגן הבוטני בירושלים - הפעם הצלחתם לעצבן אותי : מאת שף אלון גונן
נמאס לי מאירועי יין חובבניים, נמאס לי שאין סדר בבלגן, שאין ליקבים על שולחן הטעימה כרטיס ביקור, שאין עלון עם הסבר שאפשר לקחת ולהבין, ולא לחכות חצי שעה כדי שהנציג בביתן יחזור כמו תוכי על שלוש שורות.
אפשר בקלות להחליף את שם האירוע 'טעימות יקבי הרי יהודה' בשם 'הבר הכי זול בעיר'. שלם 50 שקלים, קבל גביע, וקדימה - אפשר להעמיס. והיינות שנמזגו היוו הפעם פגיעה באינטליגנציה אפילו לחובבי הקוקה קולה.
על שולחן הטעימות הוגשו יינות מהדור של '3 במאה' במבצעי החגים. היקבים הגדולים אפילו לא טרחו לשלוח נציגים ראויים. יקבים כמו צרעה וקסטל לא נצפו בשטח. היחידים שעשו שמח בשטח היו אנשי חבורת הנגנים שהופיעה במהלך הערב.
אי אפשר היה שלא לגחך על הקרנת תמונתו הגדולה של משה דדון ראש המועצה האזורית מעל ראשי הנגנים. קצת הזכיר את סוריה בימים הטובים שלה.
ואני באמת לא מבין. מה כל כך בעיה להפיק אירוע ססגוני, מחויך, אפילו דידקטי, שבו היקבים לא רק מטעימים בקמצנות את נקטר האלים שלהם, אלא יודעים מה היא מטרת האירוע .
והמטרות די ברורות: יין ישראלי, יקבי בוטיק, אזור הרי יהודה, איסוף לקוחות חדשים, (חשבתם לתת לטועמים למלא גלויות עם כתובות אי מייל, על מנת לדוור אותם ולהזמין אותם ליקב? לא, בטח שלא).
אתם כל כך רוצים להיות אזור יחודי (סטייל בורגון)? מעולה. אני בעד. בתערוכה האחרונה שביקרתי בה בחו"ל, דאגו שכל המטעימים ילכו עם חולצות אחידות עם תגי שם, כדי שהקשר יהיה זמין וקרוב. חולצות טי שעולות 15 שקל עם לוגו, היו עושות פלאים. לא תמיד נעים לקבל יין ממטעים עם גופיה; מה לעשות.
דפי רישום טעימה, מפת היקבים, גלויות, כרטיסי ביקור, אולי הדרכה של חצי שעה של המטעימים; כל הדברים הפשוטים הללו היו תורמים לעסק הזה. ראו ערך טעימות היין במוזאון ארץ ישראל בתל אביב שמארגן מגזין יין וגורמה בראשות עדי אבישר.
כל שנה מגיעים פחות ופחות אנשים בגלל החובבנות, ומה לעשות: ציבור שותי היין הוא ציבור אינטליגנטי.
אני תל אביבי שחונך על המשפט 'שתי גדות לירקון. קשה לי לצאת מהיער שלי, ואני צריך סיבה ראויה. לא בטוח שבשנה הבאה טעימות יינות הרי יהודה יהוו סיבה מספיק טובה.
יקב ענבה
פינו נואר 2007
צבע חום מט, יין פרחוני וקשה לשתייה. טעמי עשבי תיבול והרבה טעמי תה ארל גריי מרוכז.
ההתעקשות לעשות פינו נואר בארץ לא מובנת לי. אולי יקבים גדולים יכולים להשתעשע ברעיון ולנסות כן לעשותו ראוי לשתייה. ליקבי הבוטיק, לצערי, אין את היכולת ואין את האומץ לשפוך יין, שמה לעשות, רחוק מלהיות יין.
קברנה סוביניון, קברנה פרנק ומרלו 2007
יין דליל, ריחות מינורים של חווה, פירות טובים ובשלים. היין רך ונעים בשתייה. עפיצות מינורית, אפטרטייסט כמעט שלא קיים. הזכיר לי יינות שמוגשים בקראפים בביסטרו בבורגון.
יקב צובה
שיראז, סנג'ובזה וקברנה 2009
בלנד שנרקח במיוחד למסעדות (יין שמתאים למספר רב של אנשים בשולחן). חומציות מאוזנת, פירותיות בשלה עם גוף בינוני. יין נעים וקל לשתייה. יופי של יין.
יקב סוסון ים
מוסקטו
אני אוהב את זאב דוניה. הוא מצליח להפתיע אותי כל הזמן. פעם זה במסעדה בתל אביב שרכשה חבית רק לה, שהייתה מעולה, ופעם באירוע כשזאב מוציא לו יין שאוטוטו יבוקבק.
גם הפעם הפתיע אותי זאב עם יין המוסקטו, שהיה יבש ובעל ריחות דבש וצוף עדינים. טעמי פירות טובים מילאו את הפה, ויובש והעפיצות שעלתה מהיין כמו הדביקו את כל הטעמים הנפלאים לחך לשעה ארוכה.
לא יכולתי לעזוב את הריח של הצוף שבקע מהכוסף ויכולתי להישבע שלידי עומד ספירוס ומעמיס כוורת דבורים ונוסע לו בעקבות הפריחה.
יקב קטלב
שרדונה
13 חודשי חבית, ארומות של חומצות חלב ומעט ריח דיר. בטעימה היין מתגלה כ- FLAT - שטוח לחלוטין, עם טעמי פרי לא טובים.
ביקשתי שיפתחו בקבוק אחר לטעימה, אולם היינן יוסי איטח טעם איתי את היין מהבקבוק הראשון, וקבע שככה היין צריך להיות ולא יהיה שינוי בבקבוק אחר. לצערי לא ניתנה לי ההזדמנות לבדוק זאת.
קברנה, מרלו ופטי ורדו
14 חודשי חבית, 14.5% אלכוהול. יין מלא ועגול, פירותי מאוד ובעל אפטר טייסט משובח. היין ממלא את הפה בטעמים טובים של פירות יער צעירים, מעט שזיף בשל נותן עוצמה, והיין בעל גוף חסון. יופי של יין.
יקב טרה פרומסה
סירה 2005
היקב הטעים רק את יין סירה 2005 - אכן סירה בן 6 שנים שמוכן לשתייה ונמצא בשיאו. חזק, עוצמתי, פירותי מאוד. סירה במיטבו.
יקב נבות
קברנה סובניון בתוספת סירה
ריחות של פירות ירוקים. בטעימה היין כמעט ולא משחרר טעמי פרי, והחומציות שבו לא מאפשרת ליין להתפתח ולהוציא טעמי פרי כלשהם. ייתכן שהיין צריך להיות בדקנטר על מנת להיפתח. באירוע הנ"ל היין נמזג מהבקבוק לגביע ישירות על ידי היינן, ולא נאמר דבר על צורך בנשימה של היין. חבל.
בטעימות של המרלו 2007 והקברנה 2007 שעשיתי לפני כמה חודשים, היינות של יקב נבות היו עוצמתיים ובעלי פירותיות טובה וארומות טובות.
יקב ברבדו
שיראז 2009
12 חודשי חבית (חלקן אמריקאיות). צבע אדום ארגמני כמעט אטום. ריחות טובים של פרי בשל עם מעט נענע טריה ופלפל שחור. האף מתמלא בריחות של פירות טובים, שמתמזגים היטב עם הטעמים, ויוצרים הרמוניה מושלמת לשיראז ישראלי.
מרלו 2009
12 חודשי חבית (חלקן אמריקאיות). צבע אדום בוהק וצלול. בהרחה היין שופע המון עשבי תיבול, טעמי אניס וצימוקים, המשתלבים נפלא עם הריח המרענן של היין.
גוף חסון, אפטר טייסט עם מרירות עדינה שמוציאה את טעמי הווניל שספג היין מהחבית האמריקאית. חווייה.
יקב עגור
בלנקה
בלנד של ויונייה ויוהנסבורג ריזלינג. ריחות נפלאים של פירות הדר וליים. היין רענן ופריך מאוד, ממש מתפוצץ בפה ומשחרר טעמים נפלאים. חומציות מאוזנת עוטפת את חלל הפה, והאפטר טייסט חמאתי ומושלם. יופי של יין.
רוסה
יין רוזה שצבעו הזכיר לי עגורים בתקופת חיזורם. היין שופע ניחוחות של פירות צעירים ובשלים שמתמזגים יחד. היין ממלא את הפה בטעמי ענבים טריים. אפשר להרגיש את התירוש ביין הזה.
כל כך נהניתי מהיין, שאפילו לא שאלתי איזה סוג ענבים, כמה זמן חבית או כמה אלכוהול יש ביין. ממש לא רלוונטי כשמדובר ביין שעושה כל כך טוב לשותה אותו. וואואו, מדהים.
www.adomolavan.co.il