קבלת התורה על ידי ישראל והפיכתו לעם סגולת ה' קשורות במאורע אחד חשוב, שקדם להן, מאורע שהשפיע בעתיד על התפתחות עם ישראל – יציאת מצרים. במשך מאות בשנים התגוללה האומה בעבדות שפלה. עובדי אלילים שלטו בהם, והטמיעו בתוך אבני טיט ובלבנים כל זיק של מרד, כל חלום על חרות של נוער, המתמרד מטבעו. אך יותר מהשוט אכלה אותם הגלות, שאליה התרגלו ואותה קבלו כטבעית.
והנה יצאו לחרות. המוני עבדים מרורים, מיואשים, מפורדים, שרבו ביניהם ולא היססו להלשין לפני המשגיח הנוכרי על איש, שניסה לפשר ביניהם, להוכיח אותם. עבדים בגופם וברוחם.
ועתה יצאו לחרות, למדבר, חופשיים, כמו הרוח במדבר. עתה התעוררה סכנה, שאיש כטוב בעיניו יעשה, כי הרי חופשיים הם, ומי יגיד להם משהו, להם, שרק השוט יכול היה לשכנע ולאלף ולומר, איך ומה לעשות?
זאת ידע המנהיג. רק שבעה שבועות עברו מיום בו יצאו חיות כלואות מתוך הכלוב. הארץ שאליה נשא נפשו עדיין רחוקה, ומי יודע כמה זמן עוד יהיה עליהם לנדוד במדבר פראי זה, בטרם יגיעו לנחלה?
היה צורך דחוף להכניס בתוך ההמון סדר, וללכד אותם לעם אחד, ממושמע ומלוכד סביב לאלוהיו, שהוציא אותם ממצרים. היה צורך דחוף להשכיח את אלילי מצרים, להשריש את כל המנהגים הזרים, לנקות אותם מהגלות שדבקה בהם חזק, עד שחדרה לתוכם, לתוך נשמתם.
ובחג שבועות נפל דבר.רק אלוהים בעצמו יכול היה לבצע מעשה גדול זה, רק קולו של אלוהים יכול היה לחדור ללב האומה, שרק לפני זמן קצר הייתה אומה של עבדים, ובצאתה ממצרים משכה אחריה אספסוף, ערב רב, שאף הוא ניצל את ההזדמנות ונס יחד איתם מעבדות למדבר רחב ידיים.