דגיםודו-חיים בשמורת הר מירון
עם קצת ניסיון וסבלנות מתגלה למטייל בהר מירון עולם מלא של בעלי חיים מיוחדים במינם – החל מהסלמנדרה ונמנמן העצים וכלה בסיפורי נמרים.
טיול לשבת באחד מהנחלים היורדים מגוש הרי-מירון (והזורמים עדיין, כמו נחל עמוד העליון, נחל כזיב וכד') ניתן למצוא מעט דגים, העומדים במלחמה כפולה ומכופלת עם סביבתם – מצד אחד התייבשות הזרימה מדי שנה בקיץ, ומצד שני ילדי צפת או מעיליא – היורדים לאפיק מצוידים בכל כלי המשחית המהוות אטרקציות לילדים – רשתות, וחכות מאולתרות, ואפילו רובי דיג תת-מימי.
שני מינים עיקריים של דגים נמצא כאן – הבינית והחפף הדומים זה לזה (הם שייכים לאותה משפחה) ושניהם ניזונים מחומר אורגני (אצות, רקב וכדומה), שהם מגרדים בלסתותיהם מהסלעים. החפפים נוהגים לעלות מהכנרת במעלה הנחלים (כלומר, לשחות נגד הזרם) וידועים מקרים (בנחלי הגולן) בהם הצליחו להתגבר על מפלים של 10 מ'!
דו-חיים בהר מירון
מכיוון שהם קשורים למים, הנדירים למדי בהר מירון , קצת קשה לגלות אותם. אולם לאחר גשם אפשר לראות אפילו סתם בדרך קרפדות מקפצות ממקום למקום. כאשר יורדים מההר בנחליו (הזורמים) נראות בכל מקום צפרדעי הנחלים החומות-ירקרקות מזנקות משפת המים לעומק, בדרכן למחבואן. בהר עצמו נמצא מין דו-חי משונה ומוזר, שבוגריו חיים בין אבנים במעיינות ולעיתים אפשר לראותם מטיילים (בכבדות) על השביל ליד הבית או סתם בדרך לפסגה. זוהי הסלמנדרה הכתומה, שהיא דו-חי בעל זנב.
בגלל צבעה וצורתה, שלהבה הסלמנדרה את דמיונם של התושבים ורבות הן האגדות עליה – כמו למשל שהיא נולדת מהעננים (אגדה ערבית), אינה נשרפת באש (אגדה יהודית), אפשר להפיק ממנה זהב (האלכימאים בימי הביניים), עורה הוא רעיל ומי ששם חתיכה ממנו במזונו של חברו מוצא להורג כרוצח (ביוון וברומי העתיקה).
הצבע המוזר של הסלמנדרה (כתמים חומים על רקע שחור) הוא "צבע אזהרה", כלומר צבע בולט שנועד להפחיד אויבים פוטנציאליים כי אוי לו למי שינסה לטעום.
מדי פעם ליד מקווי מים קטנים ועל עצים עם עלים רחבים אפשר למצוא "צפרדע" קטנה, ירוקה בהירה. זוהי האילנית, שביום היא מחפשת טרף (זבובים, חרקים אחרים) על עלי העצים, ובלילה שבה למים.