קרדיומיופטיה היפרטרופית הינה מחלת הלב הנפוצה בחתולים. במחלה מתרחשת התעבות דופן הלב על חשבון החלל הפנימי של החדר השמאלי.
מצב זה לא מאפשר לחדר השמאלי (שאחראי להזרים את הדם לשאר חלקי הגוף) להתמלא. בשל כך נוצר יתר נפח בעליה השמאלית אשר אמורה להזרים דם אל חדר שמאל של הלב.
יתר הנפח גורם לעליה בלחץ בעליה השמאלית וגורם לה להתרחב (זאת בכדי שתוכל להכיל את נפח הדם אשר מצטבר בתוכה). בשלב מסוים, העלייה לא מסוגלת להכיל את כמות הדם הגדולה, הלחץ חוזר לאחור, דבר הגורם ליתר נפח בורידי הריאה (ורידים אלו אמורים להזרים דם לעליה השמאלית).
בשלב זה, כאשר הדם המצטבר בורידי הריאה גדול מכמות הדם שאותה הורידים יכולים לאגור, הורידים דולפים אל רקמת הריאה. כך למעשה נוצרת "בצקת ריאות". הריאות מתמלאות נוזל ושמקורו בכלי הדם ואינן מאפשרות לחתול לנשום בצורה תקינה (זהו מצב הדומה לטביעה).
בנוסף, לעיתים יש דליפה של נוזלים מן הורידים אל חלל החזה. כאשר יש כמות גדולה של נוזלים בבית החזה, הם לא מאפשרים לריאות להתנפח ולהתמלא באוויר בזמן השאיפה, מצב המקשה עוד יותר על הנשימה.
במי פוגעת קרדיומיופטיה היפרטרופית?
המחלה יכולה לפגוע בחתולים בכל גיל, עם זאת, בדרך כלל קרדיומיופטיה היפרטרופית מופיעה בחתולים בגילאי ביניים (6-7 שנים). בספרות מדווחים גם מקרים בחתולים צעירים הרבה יותר (אפילו בגיל שנה).
סימני קרדיומיופתיה היפרטרופית בחתולים:
בעלי החתול יבחינו בסימני המחלה בשלב מאוחר יחסית, ורק כאשר החתול נמצא במצב של אי ספיקת לב (לפני כן למעשה כמעט ואין סימנים). בשלב זה חתול ינשום בקצב מהיר, יראו קשיי נשימה או נשימה בפה פתוח.
בדרך כלל, כאשר החתול ייבדק ע"י הוטרינר תישמע אוושה ("רשרוש" לבבי) ולעיתים ישמעו קולות המעידים על נוזלים בבית החזה או בריאות.
כיצד מאובחנת המחלה?
קרדיומיופטיה היפרטרופית תאובחן על ידי וטרינר באמצעות הקשבה לבית החזה של החתול, זיהוי איוושה לבבית ואמצעי הדמיה.
בצילומי רנטגן יחפש הוטרינר ממצאים אשר יעידו על הגדלה של העלייה השמאלית של הלב או מראה של הלב המתאים למחלה. בנוסף, צילומי רנטגן מאפשרים לווטרינר להעריך את בצקת הריאות או הנוזלים אשר הצטברו בבית החזה.
בכדי לאבחן בצורה ודאית מצב של קרדיומיופתיה היפרטרופית ובכדי להעריך את חומרת המחלה מומלץ לבצע "אקו לב". כדאי מאוד שבדיקה זו תבוצע על ידי וטרינר קרדיולוג אשר יוכל להתאים את הטיפול המדויק לפי הממצאים בבדיקה.
טיפול בקרדיומיופתיה היפרטרופית בחתול
במקרים בהם נוצרה הצטברות גדולה של נוזלים בבית החזה הוטרינר חייב לנקזם בכדי לאפשר לריאות להתנפח בזמן השאיפה (הדבר נעשה על ידי מחט מיוחדת ושאיבה זהירה, בדרך כלל תחת טשטוש קל).
במידה ומאובחנת בצקת ריאות ייתן הוטרינר תרופות משתנות בכדי להגביר את פינוי הנוזלים מן הריאות. בדרך כלל יש לחזור על מתן התרופות המשתנות מספר פעמים עד שנראה שיפור במצב הנשימה של החתול.
טיפול מסייע נוסף הוא מתן חמצן על ידי צינור המוחדר ישירות לאפו של החתול או שמירתו בכלוב מועשר בחמצן ("כלוב חמצן").
במקרים בהם החתול ערני וקשיי הנשימה אינם קשים במיוחד ניתן להוסיף גם תרופות הניתנות דרך הפה ואשר עוזרות בהפחתת העומס על הלב.
חשוב להבין כי טיפול במצב של כשל לב דורש אשפוז וניטור מצבו של החתול למשך מספר ימים. במרבית המקרים יש צורך באשפוז של החתול בבית חולים וטרינרי המצויד בהתאם ולא מרפאה וטרינרית רגילה.
במקרים קשים במיוחד יש צורך בהנשמה מלאכותית עד לשיפור המצב. למרבית הצער, לא בכל המקרים מצליח הטיפול הרפואי וחלק מהחתולים לא שורד את כשל הלב.
במידה והחתול מצליח לעבור את האפיזודה של כשל הלב הראשוני יש צורך בטיפול תרופתי לשארית חייו. סוג התרופות ותדירות לקיחתן יקבע על ידי הקרדיולוג הוטרינרי או הוטרינר המטפל.