מדפסת היא אותו אביזר לא אומנותי ומרעיש ששוכן ליד המחשב שלכם, ומוציא מהכוח אל הפועל את הקבצים שלכם תוך שהוא זורק חיים (ודיו) אל תוך הדפים הריקים, הלבנים והבודדים. למרות הקונוטציה המשרדית של מדפסת והחוסר אומנותיות כביכול שלה, ואולי בשל כך, היא מהווה בזמן האחרון אובייקט פופלארי בתערוכות.
גלעד ברעם, בוגר המחלקה לצילום באקדמיה לעיצוב ואומנות בבצלאל,יצר את תערוכת היחיד שלו בגלריה טבי לאומנות (נקראית: Photoscap 2.0) סביב מדפסת. במרכז התערוכה ניצבת לה מדפסת צבע המחוברת באמצעות מחשב לתוכנת Google Images. באמצעות אלגוריתם מיוחד, המייצר אוסף של אותיות רנדומליות ומזין אותן במנוע החיפוש נמצא דימוי כלשהו ומודפס על גבי נייר מחזורי. כך חוזר חלילה ורק לאחר סיום התצוגה מונפק גליון עם אלפי דימויים רנדומליים.
גם בתערוכה עכשווית של עוז מלול יש שימוש במדפסת כמיצג אומנותי, אם כי אצלו המדפסת מוצגת באורח מעט גרוטסקי. בתערוכתו, 'בפני עיוור לא תשים מכשול', מלול מציג עשר מדפסות מקרטעות, ישנות, שאיבדו את צורתן ואת הפונקציה שלהן. מלול משנה אותן ומוסיף להן אביזרים שונים ומשונים. באופן זה, דן מלול בקשר בין טכנולוגיה לחברה, ובין ארכאיות ופונקציונליזם. החיבור של המדפסת עם חלקים אחרים שאינם מתאימים דווקא לעולם המדפסת יוצר אומנות גרוטסקית.
בעוד המדפסת בתערוכה של ברעם מקבלת מקום כבוד- כשותפה ביצירת האומנות, המדפסת של מלול אינה משרתת איש, אף לא את עצמה. התייחסויות שונות אלו למדפסת מייצגות זרמים שונים בהתייחסות האומנות לטכנולוגיה.