שירה בקול רם שמתבצעת לצדם של אנשים נוספים משפרת את מצב הרוח ומשרה תחושה של אושר.
את המשפט הזה אני אומרת ומרגישה כבר שנים רבות, בכל מקום בו אני נמצאת כ-מורה למוסיקה במערכת החינוך, מנצחת ומפעילת מקהלות וחבורות זמר, כמרצה וכמורה במכללת לוינסקי, כמנחת שירה בציבור, כזמרת וקלידנית. כל הפעילות המוסיקלית הזאת, עם גילאים שונים - החל מגיל הגן ובית הספר , דרך סטודנטים במכללה בממוצע גילאי של 20-30, דרך אנשים בוגרים (40-60 ), ועד מבוגרים - עד גיל 100- מוכיחה לי השכם והערב שהעיסוק הקבוע בשירה - במקהלה, בחבורת זמר, בקבוצת זמר כתלמיד או כסטודנט, בשירה בציבור - תורם להרגשה טובה, לשמחה ולאיכות חיים משופרת.
במהלך השנים חיפשתי מחקר שיאושש את התחושה הזאת, והנה לאחרונה מצאתי אותו:
מחקר שנערך באוסטרליה, גרמניה ובריטניה בחן את איכות החיים של 1,100 בני אדם ששרים באופן קבוע במקהלות ובחוגי זמר, בהשוואה לאנשים שאינם מזמרים בקביעות בשעות הפנאי.
בראש המחקר עמד פרופ' דון סטיוארט, ראש היחידה ללי מודי בריאות הציבור והקהילה באוניברסיטת גריפית' במדינת קווינזלנד באוסטרליה .
האנשים המזמרים בקביעות , ובעיקר במקהלות ובקבוצות זמר, שהשתתפו במחקר, דיווחו על איכות חיים ותחושה של סיפוק גבוהה לעומת אלה שאינם בקבוצת שירה.
מממצאי המחקר מסתבר שנשים מפיקות יותר תועלת מהשתתפות במקהלות ובחוגי זמר לעומת גברים, מבוגרים מפיקים תועלת יותר מצעירים, ולשירה בצוותא יש השפעה חיובית על הסובלים מחרדות או שחוו לאחרונה מצבי אבל במשפחה.
לפי המחקר השירה במקהלה ובחוגי זמר ממריצה את זרם הדם, משפרת את תיפקוד הריאות ומשחררת את האנדורפינים שמעניקים דחף חיובי למצב הרוח , וגם מחזקת גם את המערכת החיסונית של הגוף
פרופ' סטיוארט הדגיש כי להיבט החברתי של ה"ביחד", יש תרומה מכרעת לממצאים. לדבריו אם התועלת היתה בהיבט הפיזיולוגי בלבד, הרי שאפשר היה להסתפק בכך שאדם יעמוד יום יום במקלחת וישיר להנאתו. אבל מסתבר שזה לא כך. האנשים ששרים במקהלה מצויים בקשר הדוק עם חבריהם, והפעילות דורשת את הקשר, התיאום והחשיבה ההדדית בין כל המשתתפים.
אתר WWW.BAR.OMANIM.ORG
פייסבוק http://www.facebook.com/RivkaleBar?ref=ts
brom@macam.ac.il
054-5788432