בני האדם חיים, מתקיימים ומשגשגים על כדור הארץ מזה מליוני שנים. בכל השנים הללו, השתמשו בני האדם בכל נקודה על פני הכדור, במתנות שנותן הטבע באופן נדיב ביותר. אך אסור לנו לשכוח שבמאה השנים האחרונות, ההתפתחות התעשייתית המואצת והמועילה, טמנה בחובה גם הרס בלתי הפיך לאיכות הסביבה שלנו. הטכנולוגיות השונות אליהן הצלחנו לשקוד ולהגיע, הביאו עימן גם תוצרי לוואי מזהמים במיוחד וחשוב שתושבי הכדור שלנו יתעוררו בטרם יהיה מאוחר מידי.
אך מה הן האפשרויות העומדות בפנינו, כאמצעי הגנה מפני נזקים אפשריים? טיפול בשפכים, למשל, מהווה דוגמא איכותית וטובה במיוחד. נושא טיפול בשפכים, עוסק בכל הנושא של מיחזורם של השפכים הנוצרים בשימוש התעשיות הטכנולוגיות והכימיות. קיימים מכונים מיוחדים לטיפול בשפכים, המחזיקים במתקן מיוחד שנועד לנקז אליו את השפכים באמצעות צינורות ביוב מיוחדים, ובאמצעות שלושה שלבי טיהור, הקולחין המטוהרים מופנים להשקיית שטחים חקלאיים. מדוע, למעשה, יש צורך בטיהור? אם נעמוד על ההבנה הבסיסית של המילה כימיקלים, נוכל להבין זאת מיד. כימיקלים, הם תוצר של התעשיה הכימית, המיוצרים מחומר מסויים אשר אינו מצוי בטבע ולכן יש לייצרו באופן מלאכותי. הכימיקלים משמשים אותנו לשפע של מטרות (תרופות תוספי מזון, אמצעי לימה ועוד מגוון רחב של שימושים) ותופעת הלוואי של אותם כימיקלים היא הנזק הסביבתי שהם גורמים.
כימיקלים נוספים, המשמשים רבות בתעשיית המזון, הם חומרי טעם וריח , אותם מוסיפים מהנדסי המזון באופן מלאכותי למזון על מנת לשפר את טעמו, ריחו או מרקמו. כדי לייצר את חומרי הטעם והריח, יש צורך לבודד את הרכיבים מהטעם אליו שואפים לדמות את המוצר, ואת זה עושים באמצעות חומרים שאינם מן הטבע – סינתטיים. היתרון הגדול שבשימוש בחומרי טעם וריח מסוגים שונים, הוא יכולתם העמידה ביותר – הם אינם מושפעים כמעט משינויי טמפרטורה קיצוניים ובהכרח הופכים לעמידים מאוד. בשל כך, הם זולים יותר ונוחים יותר לשימוש.
בהמשך לכך, כל השימוש בכימיקלים, מביא לבסוף בצורך להיפטר מהם, בדרך זו או אחרת. על מנת זאת תוך פגיעה מינימלית באיכות הסביבה, נכנס נושא הטיפול בשפכים לפעולה.
בשלב הראשון, זוכים אותם שפכים במכון המטפל בהם, לסינון בסיסי המשקיע את החקים הכבדים ומפריד אותם מהנוזלים. זהו סינון ראשוני וגס ביותר. מכאן, עוברים השפכים לתהליך הבא, הכולל הליך ביולוגי בו מפורק החומר האורגני בשפכים הגורם לזיהומם. כך, מסולקים מוצקים נוספי המהווים עודף, ומוסרים המיקרואורגניזמים הגורמים לזיהום, ונותרים נוזלים צלולים יותר בעלי ריכוז של חומר אורגני ברמה נמוכה מאוד. בשלב השלישי, הקולחים מסוננים היטב, מה שמאפשר שימוש חוזר בהם בדרכים שונות. אפשרות אחת לשימוש חוזר היא אגירתם של הנוזלים הממוחזרים בתוך מאגרים תת קרקעיים, הידועים כאקוויפרים. בהמשך, ישמשו הנוזלים הממוחזרים להשקיית שטחים חקלאיים מבלי לפגוע בשטחים החקלאיים ובאיכות הסביבה.