אחד מהסודות שגילה הנשיא שמעון פרס הוא כי הזמר פרנק סינטרה היה חבר בהגנה. הסיסמא מתגייסים למען ישראל מתפקדים לעבודה עכשיו, בא לעורר את הציבור לחזור ולהיות פעיל במפלגת העבודה.
לאחר פרישתו המתוקשרת של אהוד ברק ממפלגת העבודה נפתח הפתח לחידוש המאבק להתמודדות על ראשות התנועה. לגבי אהוד ברק, בזמנו השווה אותו אמנון ליפקין שחק "לטיל שיוט עם ראש חכם מנוע שקט אבל ארוך טווח". לגבי התנהלותו הפוליטית האישית או הביטחונית אולי זה נכון אך מאז ניצחנו בבחירות בשנת 1999 הוא הוליך את מפלגת העבודה לעבר אבדונה.
חילופי שלטון במפלגת העבודה
שתי תקופות מרכזיות לבחירת המנהיג היו במפלגת העבודה עד רצח רבין ולאחריו. "היציבות השלטונית" עד להירצחו של יצחק רבין כאשר יושבי הראש נשארים במפלגת העבודה או עוזבים את הפוליטיקה בכלל, ולאחריו כאשר יושבי הראש של המפלגה כמו שמעון פרס, אהוד ברק, עוזבים את המפלגה לטובת מפלגות אחרות. אברם בורג, עמרם מצנע פורשים מהחיים הפולטים הארציים ופואד בן אליעזר, אמיר פרץ, נשארים במפלגה.
ממנחם בגין ועד הקוצים בישבן של מנהיגי מפלגת העבודה
עד שנת 1977 ישב מנחם בגין באופוזיציה בכדי להנהיג את הליכוד לשתי קדנציות. המצב האופטימאלי שבו הליכוד נמצא כיום בשנת 2011 הוא הרבה בזכותו. בגין חיכה קרוב לשלושים שנה בשביל להיבחר כראש ממשלה.
הפעמים היחידות שמפלגת העבודה ניצחה בבחירות הייתה כאשר פרשה מהממשלה והפכה לאופוזיציה לוחמת בשנת 1990-1992 ובשנת 1996-1999.
מנהיגי מפלגת העבודה מאז שנת 2001 לא נהנו "משקט תעשייתי" מבפנים. חמור מכך לא היה להם את "עור הפיל" בשביל להישאר במפלגה ולהנהיג אותה מהאופוזיציה. שתי דוגמאות הן עמרם מצנע ואברם בורג אשר פרשו מהזירה הפוליטית מדינית.
הקוצים בישבן של שאר מנהיגי מפלגת העבודה, אשר רצו לכבוש את השלטון כבר בבחירות הבאות, התאכזבו, ופרשו גרמו להידרדרות המפלגה הן ביחס למצבה הכלכלי, והן ביחס לתדמיתה בציבור הישראלי דבר אשר התבטא בכמות הולכת ופוחתת של מנדטים.
כיצד ניתן לרוץ לרשות המפלגה ?
א.לא משנה מה המועמד/ת יעשו. הסיכוי שלהם להיבחר תלוי ברשימת "הדילים" שהם יעשו ובמספר האנשים שהם יצרכו לפקוד, המהווה את הכוח האלקטוראלי. אם יש גם אמצעים כלכלים הדבר יכול להיות גורם משמעותיץ (ארקדי גידמק הוא דוגמא קלאסית שממון בלבד לא מספיק בשביל להיבחר).
ב. חיבור לשורשי העבר. אמיר פרץ זכה להיבחר לרשות המפלגה גם בזכות החיבור שלו ליצחק בן אהרון, ויונה אליאב האבות המייסדים של מפלגת העבודה אשר תמכו בו.
ג. רקע ביטחוני, כלכלי, מדיני המשרה תחושה של יציבות ואמינות.
ד.יצירת תקווה חדשה בקרב הצעירים במפלגה ובקרב הציבור בכלל, תוך הצגת אג'נדה עכשווית.
ה. הפגנתן "סקסיות" - ההומור של שרון, הצ'רמניג של ביבי, הישירות של יצחק רבין ז"ל.
ו- יכולת לנאום ולרתק את הקהל, לנשק תינוקת ולדעת לאיזה חתונות ובר מצוות כן לבוא.
ז- עור של פיל, ראייה לטווח ארוך, סבלנות ואורך רוח, תשוקה פנימית למנהיגות מתוך צוו מצפוני.
ח - להמר על "הסוסים הנכונים" קרי יועצים פוליטיים וחברת פרסום שידעו למתג ולערוך פילוח נכון של העדפות חברי המפלגה והמרכז, וכן היכולת לגלות ולנצל הזדמנויות פוליטיות תוך שימוש באינטואיציה.
ועכשיו בהינתן האות ישנם לא מעט אנשים ופוליטיקאים אשר רוצים להיבחר לרשות מפלגת העבודה. העצה שלי, קחו איתכם אנשים מנוסים בפוליטיקה בכדי שלא תעשו את אותם טעויות. שקודמיכם עשו או לפחות קחו הרצאות שפת גוף.