'וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם'
'וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם'.
לא את אורחות חייו או פניו ושפתו או את שמו ולשונו נתבקשנו לדעת , כי אם את נפשו - נפש הגר ,
מוזהרים אנו לדעת ולזכור , על מנת שנמנע מלחיצתו שלא כדין . משובצת מצווה זו בתוך מצוות
עיוותי משפט וציווי עזרה לזולת , כי היא חלק מהם , ונדבך נוסף בחיי חברה מתוקנים .
לעומקו של ציווי נדרש רבינו בחיי בהקדמה לפרשת וישב : 'לפי ששאר בני אדם המעונים יטריחו
אחרי מושיעים וישימו בטחונם בהם, אבל... גרים הוא שהזהירה עליהם התורה בהרבה מקומות...
והוסיף טעם ... ואתם ידעתם את נפש הגר, לא אמר את הגר אלא את נפש הגר כלומר נפשו שפלה
ונכנעת ועיניו תמיד אל ה'.... . יחסנו כלפי הגר אשר אין לו קרוב וגואל , כי אם ה' האוהב גר לתת לו
לחם ושמלה , ושומע צעקתו בעוניו , הוא מבחנה העליון של חברה אשר נושעה מצרותיה בזעקתה אל
ה' מן העבודה , האם שכחה עוניה ומרודיה והפכה לאומה מתנשאת וגאוותנית , או מאפשרת לבא
בשעריה לכל החפץ לחיות לצידה או אף להפוך לחלק ממנה על ידי גיור.
'אין אהבת הגר אלא מיראת הא-ל' (שד"ל בראשית יז)
יראת א-להים נמדדת באופי התייחסותנו אל הגר הבא להתגורר עמנו. אמונתנו כי בצלם א-להים עשה את
האדם עומדת למבחן בשעה שאנו נפגשים עם השונה מאתנו, הזר הבא ממרחק, המנוכר למנהגינו, לא יודע
את שפתנו ומועדינו, תרבותו שונה לעתים בצורה רבה מאוד משלנו, ולעתים אנו חשים כי 'אכל גם אכול את
כספנו', נהנה מהטבות סל קליטה וכד'.
ואף למעלה מזה - זכינו לחיות בדור של שיבת עם ישראל לארצו, ולחזות בעינינו חזון נביאים של קיבוץ
גלויות מתגשם. שבים נדחי ישראל מתוך תופת של שמד פיזי ואף יותר מכך רוחני , עברו עליהם עשרות
שנים של שטיפת מוח ונסיונות של העברה על דת ורדיפות מחמת מוצאם , והם שותפים לנו במרקם חיינו,
לוחמים ומקיזים דמם עמנו בצה"ל, לומדים עמנו ועם ילדינו במוסדות החינוך, עמנו במקום העבודה וב'סופר'
השכונתי, עלו לארץ מתוך זהות יהודית ולעתים כלל לא ידעו שהלכתית אינם יהודים, רבים מהם ירדו
ממדרגתם שהיו בה והינם דחוקים בפרנסות שונות ומשונות, ולפנינו מצווה גדולה - לדעת את נפשם!
הנעמוד מנגד או ניחלץ חושים לחבקם ולקרבם באהבה כאחים השבים הביתה?
איסור חמור הוא להצר עין הן בקירובם והן בגיור כל החפץ בכך. 'נעילת דלת בפני גרים' לעתים כפשוטו
ממש - כשאיננו פותחים דלת בתינו לקראתו בחול שבת או מועד, ולעתים כשאנו מערימים עליו קשיים
כשבא להתגייר, בדרישות וחקירות שאינן ממין העניין. בעין טובה נביט אל נפשם, נתעלם מכל חיצוניות
מבדילה ונגלה את הניצוץ היהודי של אבותיו - אחינו!! - השב הביתה . כי אנחנו ידענו את נפשנו - נפש הגר ,
מה הייתה קומתנו הרוחנית במצרים, ובכל זאת קיים בנו את כל לשונות הגאולה כולן , והיה לנו לא-להים.
ונפלאים אמריו של מרן הרב הגרא"י אונטרמן זצ"ל , אשר צפה את התמוטטות 'מסך הברזל' ושיבת גולי
ישראל לארצם: 'זכינו לחזות באתחלתא דגאולה ...הסימנים הראשונים מתבלטים בחיי אחינו ברוסיה
כאשר אינך יודע מה דרך הרוח ...כן אין לפרש מהיכן באה התעוררות זו , ויותר שהשליטים מתאמצים
לכבות את השלהבת שבלב היהודים - היא מתלקחת יותר ויותר'. ' ... אלה שבאים מרוסיה במשפחות
מעורבות , לדעתי אין להחמיר עליהם בשאלות קשות , מפני שנראה להם כאילו אנו מתגרים בהם , עובדה
היא שהם רוצים באמת להתגייר ... כשאנו מקבלים אותם באהדה מתקשרים הם בלב שלם עם העם היהודי
וגם עם עצם היסודות של דת קודשנו ... אין איפוא מקום לחששנות יתירה , שתגרום ח"ו לרחק אותם ועל ידי
כך לרחק את המשפחה כולה ... ומצווה לגיירם מיד ולא להשהותם ! '... קודם כל עלינו להתאזר בסבלנות
הנובעת מאהבת ישראל עמוקה , להראות להם פנים מסבירות עם רחשי אחווה ...'
ואם נדע את נפשו - נדע את נפשנו .
המכון ללימודי היהדות - נתיב הגיור