במופע נפלא של שירה ומוסיקה על ניו יורק (מדיטק, חולון) התפייט ניסיםקלדרון (פרופ' ואיש ראוי צריך לומר) על קיסמה של ניו יורק בעיניו, שהיותםשל כל דריה, שונים וזרים כל כך איש מרעהו, מעניקה להם שיוויון בתחושת הבית(שכן אם אין העיר הזו, באמת ביתו של איש מהם, הרי שהם שווים בזרותם ויחד עםזאת בהשתייכותם לעיר).
ועוד הוסיף ניסים קלדרון דברים בדבר עוצמתם של בנייני העיר, תכניה, אנשיה וכד'.
דבר אחד, צרם לימאד והואהביקורת (הכל כך פופולארית והכל כך לא מוצדקתלדעתי) על האליטה הניויורקית שאותה הציגכאיליטיסטית ובעיקר כצינית וצייןבמיוחד את הניו יורקר בתור נושא הדגל.
אז ראשית, בכדי להעמיד דברים על דיוקם, אניאוהב את הניו יורקר, מאד אוהבאת הניו יורקר, זהו אחד העיתונים הכי אינטליגנטים והמעמיקים שיש.
שנית, נמאס לי להתנצל על שאני מתעב את טרנד הבינוניות השוטף את מרחבי התרבות שלנו.
כולם רוצים להיות עממיים, משרי אריסון שרוקדת על השולחנות ועד אחרון המלומדים שפשוט "משתגעים" על מוסיקה מזרחית.
לא רוצה להיות "עממי" אותנטי.
לא רוצה ללהזדהות עם אידישקייט וקובי פרץ בו זמנית.
לא רוצה להגיד שאני אוהב את שירה המזרחית הפופולארית ולא את התת שפה בה היא כתובה.
לא רוצה להיות האיש הקטן המתלהם בכל פעם שמדברים על הסכם שלום.
לא מצליח ליהנות ולו פעם אחד מקריאה בעיתון ספורט, או להתרגש משיח האווילים של שדרי וידעני הכדורגל.
לא מאמין באלוהים ולא בשליחיו עלי אדמות..... אבדה לי התמימות של הנסיךהקטן, העולם מאיים עלי, ואני עוטה על עצמי מסכה של ציניותכמו שריון שיגןעלי.
לזכרו של אנטואן דה סנט-אקזופרי / דליה רביקוביץ'
יָרֵחַ אָיֹם שֶׁזָּרַח
הִזְכִּיר לִי בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
אֵיךְ מֵת בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ
אַנְטוּאָן
דֶּה סֶנְט-אֶקִזוּפֶּרִי
עַכְשָׁו עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה
וּפִסּוֹת נְיַר פּוֹרְחוֹת בָּרוּחַ,
וּכְבָר עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה
הַיָּם מַכְחִיל בְּכָל אָבִיב,
עַכְשָׁו עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה
וְכָל עַצְמוֹתָיו הִתְפָּרְקוּ לְחוֹל.
עֶשְׂרִים וְאַחַת,
עֶשְׂרִים וְאַחַת,
וּמִי שֶׁחַי כְּבָר חַי בִּלְעָדָיו.
לִפְנֵי עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה,
נָפַל מְטוֹסוֹ אֶל הַיָּם הַתִּיכוֹן
מִתְנוֹדֵד בֵּין רוּחוֹת הָאָבִיב הַחֲזָקוֹת.
הָעוֹלָם כְּבָר אֵינֶנּוּ מַה שֶּׁהָיָה
עֵשֶׂב וְרוּחַ
רוּחַ וְחוֹל.
זֶה בְּוַדַּאי מַרְאֵה הָעוֹלָם
שֶׁאֵין בּוֹ יוֹתֵר
סֶנְט-אֶקִזוּפֶּרִי
אֲנָשִׁים אֵינָם חַיִּים לְעוֹלָם
וְגַם אֲנַחְנוּ לֹא לְעוֹלָם
אֲבָל אִלּוּ נִצַּל
בַּפַּעַם הַהִיא,
בְּמַרְס, בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ,
הוּא הָיָה אִתָּנוּ
גַּרְגֵּר זוֹרֵחַ,
שׁוֹשָׁן בָּרוּחַ
צוֹחֵק בָּעֲנָנִים.