עיתים נדירות , נדירות מידי לטעמי, אני נוטל את נפשי בכפי וכותב שיר הלל למסעדה בארץ.
את האמת יש לומר, אליבא סטפן צוויג, זוגתי ואני שייכים לעולם של אתמול, עולם בו הכמיהה לתרבות, ליופי ולאנינות הטעם הם תכלית הקיום.
לעיתים מזומנות, בייחוד בארץ, אנו חשים את חוסר הרלוונטיות שלנו בשאיפה לחוויהגסטרונומית מרוממת נפש, ולכן נמלטים את מחוזות הקולינריה של אירופה,ואת דברי הקלס והשבח ואת זר עלי הדפנה שאני עומד לחבוש לראשו של השף גלעד פלד, אני עושה בחמדת לב.
אתמול חווינו זוגתי ואני מעין דה זאוו, תחושת אושר כמעט בלתי מובנת, דרישת שלום ממחוזות רחוקים שהעניקה לנו מסעדת פושקין.פושקין היא מסעדת שף מופלאה, למרות העיצוב המצועצע מידי, תחושת הנינוחות והקסם שעוטפת אותך היא כמעט בלתי נתפסת.
עריכת השולחן, הכלים, כוסות הקריסטל, רשימת היינות, המלצרים האדיבים....כולם מתאחדים להעניק לך חוויה בלתי נשכחת
.אני מניח שיבגני אונייגין היה זונח את הדו קרב ואת הסכנה של קיפוד חוייו, אםטרם הקרב היה מבקר במסעדת פושקין והיה מבין שיש סיבות חשובות נוספות להמשיך לחיות, מלבד כבודה של אהובתו.
ויוה פושקי, ויוה גלעד פלדן
גינת ואבי מאיו