במהלך שנות השבעים התפוגגה האמונה שהעידה שרוב בעיות הקשב והריכוז נעלמות עם סיומו של גיל ההתבגרות. הפרעת קשב וריכוז היא אכן בעיה שהתגלתה כשכיחה בקרב כל שכבות האוכלוסייה, בדרך זו או אחרת, ולסווגה כהפרעה המתבטאת בהיפר אקטיביות ובמגוון הפרעות קשב.
ניתן לאמוד את המספרים כיום בישראל על שכיחות של הפרעת קשב וריכוז ב-5% אצל ילדים, ו-3%-4% מהמבוגרים. מבחינה מגדרית, ניתן לסווג את התופעה כנפוצה יותר אצל בני המין הזכרי, ונמצא יותר שההפרעה מאובחנת אצל בנים, מאשר אצל בנות.
בכל רמות האוכלוסייה ניתן למצוא הפרעת קשב וריכוז, ללא הבדלים של אינטליגנציה ומשכל, פערים חברתיים או כלכליים ואף בכל גיל.
הפרעת קשב וריכוז – מתי היא מתחילה?
הפרעת קשב וריכוז מתחילה כבר בשלבי הילדות המוקדמים, ואף בשלב טרום לידה, אצל העובר. מרבית הילדים בגילאי 6-12 שאובחנו כסובלים ממגוון הפרעות קשב וריכוז, יאובחנו בדומה לכך בגילאי ההתבגרות. כ-30% מהם יאובחנו גם כבעלי הפרעות קשב וריכוז בגיל מבוגר.
אין מדובר בפערים בין אוכלוסיית ילדים שמאובחנת לבין אוכלוסייה מבוגרת, שמעידים על היעלמות התופעה, אלא על היבט אובייקטיבי של תסמינים חריפים פחות, פגיעה פחותה בסביבה והיבדלות חברתית נמוכה יותר עם הגיל, ואף פיתוח של דרכי התמודדות שונות כדי להתגבר על התופעה. עם זאת, הפרעת קשב מינורית עדיין קיימת מבחינה רשמית.
סיבה נוספת לאחוזים הנמוכים של מבוגרים שמאובחנים כסובלים מההפרעה היא בקושי האבחוני. עד לפני כעשר שנים, נהוג היה לחשוב כי הפרעת קשב וריכוז הינה מנת חלקם של ילדים בלבד. בשנים האחרונות מקובל יותר לאבחן מבוגרים רבים הסובלים מהתופעה, אך בישראל עדיין מתנהלת המודעות לדבר בעצלתיים, וההתמחות בטיפול בתופעה מוחזקת בעיקר אצל רופאי הילדים.
טיפול ללא ריטלין בגיל המבוגר
הטיפול ללא ריטלין בגיל המבוגר הוא טיפול מתבקש, שכן התרופה מספקת בעיקר שקט חברתי סביבתי לילדים שאין להם אלטרנטיבה תעסוקתית אחרת מלבד המסגרות הקיימות, ונהוג לתת להם ריטלין על מנת להתמודד עם פעילות היתר הפוגעת בסביבה ומקשה על ניהול אורח חיים שגרתי של כל האחרים מלבד הלוקה בבעיה.
למבוגרים חסר האלמנט של הקושי להירגע או לשלוט במעשים או בתגובות, ועם השנים יש אף שיפור במימדי התסמינים של הפרעת הקשב והריכוז. אין ספק שכל הפרעת קשב וריכוז דורשת טיפול, אך ישנן חלופות לריטלין שעשויות לתת את המענה המתאים למבוגר בעל אחראיות על מעשיו שמעוניין לשפר את תפקודו ללא השפעה בריאותית שלילית.