מקורה של המילה פרדיגמה מיוונית ופרושה תבנית ומתכונת, הפרדיגמה איננה המציאות אלא הדרך בה תופס האדם את המציאות. קיומן של פרדיגמות מסביר מדוע אנשים הרואים את אותה מציאות הם מפרשים אותה בצורה שונה . נהוג להתייחס לפרדיגמה כאל משקפיים דרכן אנו רואים את המציאות .
חשיבותה של הפרדיגמה בכך שהאדם פועל בהתאם לדרך שבה הוא רואה וחווה את המציאות, זיהוי ושינוי פרדיגמה מביא לשנוי ההתנהגות וההתנסות של האדם. שינוי התפיסה הינו המרכיב הבסיסי ביותר בתהליכי שינוי, אחיזה בפרדיגמה מוטעית, אינה מאפשרת שינוי, מכיוון שפרדיגמה,כמוה כמפה,אם ארצה למצוא רחוב בתל אביב כשאני משתמש במפה של העיר ירושלים, סיכויי למצוא את הרחוב בתל –אביב אפסיים..
כידוע שינויים מתרחשים כאשר הם מתחוללים בשלוש רמות: מחשבה,רגש ופעולה. הפרדיגמה הינה חלק מהמחשבה היא מתחילה במודעות בהבנה של הדרך בה אני רואה את העולם. אחת הפרדיגמות הבולטות הינה פרדיגמת ה "מגיע לי". זוהי פרדיגמה שלא תמיד מזוהה על ידי אלה המנוהלים דרכה והיא באה לידי ביטוי בתחומי חיים שונים. עובד בעל פרדיגמת "המגיע לי" המשקיע מאוד בעבודתו ועובד שעות רבות על מנת שיזכה בקידום , הערכה או תגמול, מגלה לא אחת להפתעתו, כשישנה האפשרות לקידום והעובד בטוח שיזכה בו, שמישהו אחר, המשקיע ומסור לעבודה פחות ממנו, אך נמצא בקשר מצוין עם הבוס זכה בו. העובד אינו רואה את התמונה המלאה, את האינטרסים השונים שיש למנהל, את המורכבות של המערכת, אלא רק את העוול שנעשה לו. היה לו ברור שמאחר והוא השקיע, הקריב את עצמו עבור מקום העבודה, "מגיע לו" .
לא אחת בעקבות אירוע מסוג זה מאבד העובד את המוטיבציה ומפסיק להשקיע , מרגיש שאינו מוערך ומקטין ראש. הוא מחליט שלא כדאי להשקיע במקום העבודה, שהרי לא מעריכים את מה שהוא עושה. הוא היה בטוח ש"מגיע לו" ולא הבין שהשיקולים לקידום אינם תמיד תוצאה של " אני עושה מעל ומעבר ", ולכן "מגיע לי" . פרדיגמת ה "מגיע לי" מניחה שיש הדדיות מלאה, שיש גמול שווה לעשייה. כשאני עושה עבור אחרים, האחרים יעשו עבורי וכאשר זה אינו מתקיים האדם מרגיש פגיעה, קורבן, אכזבה ובעקבות זאת התנתקות. המשך התנהגות זו בטווח הארוך פוגעת באדם עצמו ובסיכויו העתידים לקידום.
אדם יכול להתנהל עם פרדיגמת "המגיע לי" בכול מערכות חייו, במשפחתו, עם בת זוגו, חבריו ולכעוס אחר כך, מדוע הוא משקיע ואילו אחרים אינם נוהגים כמוהו. חשוב לזהות פרדיגמה זו מפני שהיא הופכת אדם משקיען לקורבן ל"ראש קטן" ולממורמר. לא אחת אני אומרת למתאמני – עשו מה שהינכם רוצים לעשות עבור עצמכם,עשו, כי זה מה שאתם רוצים לעשות.
אל תעשו מפני שאני חושב שאחרים מצפים ממני או שאני צריך לעשות, אם תקבל תודה או הערכה מה טוב ואם לא גם מה טוב, כי מה שעשית עשית מרצונך ולמען עצמך. אחד הדברים החשובים באימון הוא עשייה מתוך רצון, לא על מנת שהזולת יאהב ויעריך אותי בזכות זה, אלא כי זה הדבר הנכון עבורי , כך נעשה דברים שאנו מאמינים, רוצים ונהנים. בעצם העשייה אני נותנת לעצמי, זה ה"מגיע לי".
אחד הסיפורים המלווים אותי מילדותי הוא ספור שאמי נהגה לספר לנו והוא נחרט בזיכרוני, על מלך נדיב אשר נהג להאכיל עני שנהג לבוא אליו, כל פעם שהעני קיבל את מנת האוכל נהג לומר "כל מה שאדם עושה, עושה הוא בשביל עצמו" לאחר פעמים רבות שהדבר חזר ונשנה ,כעס המלך והחליט ללמד את העני לקח. המלך בקש מטבח הארמון להכין עוגה ולהרעיל אותה, ולכשיבוא אותו עני לבקש אוכל ייתן לו המלך את העוגה המורעלת ואז יאכל אותה העני וימות. הטבח אכן אפה את העוגה והשאיר אותה במטבחו על מנת להגישה לעני כשיבוא, בינתיים נכנס בן המלך שחזר ממסע ציד, למטבח, כשהוא רעב ועייף, כשראה את העוגה אכל אותה ומת . שכן מה שאדם עושה, עושה הוא מען עצמו .
שכן כל שנעשה בין אם זה טוב או רע נעשה לעצמנו.