נושא הפחמים היה אדם מאוד זקן שכל חייו היה הולך מהכפר אל היער בבוקר, ממלא את שקו בעצים לפחמים ובערב חוזר לשוק ומחליף אותם בשמן למנורת הלילה, וקצת אוכל .
כל כך היה עני האיש שלא יכול לקנות לעצמו שום כלי עבודה, וכך היה ממלא ומרוקן את שקו בידיו וכל לילה היה חוזר לביתו בידיים שחורות, אפילו מים לא היו לו לשטפן, אישתו היתה אוספת את עגלי הטל בבוקר מהאבנים,
וכך ניקתה את ידיו. יום אחד עבר במקום נסיך הקסם רואה את נושא הפחמים ומרחם עליו והחליט להפוך את העצים למטבעות זהב, לאט לאט הפך השק לכבד יותר ויותר ומכובד משקל המטבעות התפר בשק החל להיפתח, ומטבעות החלו ליפול לקרקע, והשק מתמלא מחדש.
הלך הנסיך אחרי הזקן והחל לחלק את המטבעות לאנשי הכפר והשק לא מתרוקן, בהגיע הזקן לביתו הפכו המטבעות חזרה לפחמים.
האם יש סוף לסיפור ?
כן בטח
סיפורו של הזקן עלה במוחי עת ישבתי ליד נחל הירדן, כאשר בזמנו היו עוד מים בגובה הגבול העליון.
בראותי את דייגי הכנרת מעלים את רישתותיהם אל החוף, הולכים ברגל אל השוק של טבריה למוכרם.
החלטתי שבסיפורי זה אוכל להביא את תלאותיהם ביתר חן לטובת הקוראים.
באתר רושם טוב יש הרבה חומרים מעולים שבאו רובם מהלב וקצת מכל הרוחות הנושבות על כדור הארץ.
מי שרוצה יכול להגיב על כל מה שכתוב ויש מצב שמנהל האתר יתיחס בהבנה להערות שישלחו.