חדר כושר
חדר כושר הוא אולי אחד הסמלים בה"א הידיעה הבולטים ביותר של התרבות המערבית בכלל והתרבות הישראלית של ימינו בראשית המאה העשרים ואחת. הסמליות של חדר כושר מתחלקת לשתיים, ושני סמלים אלו הם מאפיינים של אלמנטים שונים שמעמדם חזק בקרב התרבות המרכזית של ימינו.
הסמל הראשון שמגולם בתוך חדר כושר הוא זה של תרבות הגוף, סמל שעשה קאמבק מרשים אל תוך התרבות האנושית בראשית המאה העשרים, קאמבק שמתבטא בן היתר בחידוש משחקי האולימפיאדה. תרבות הגוף הייתה יסוד חשוב בתרבות היוונית הקדומה ובימינו זהו חדר כושר שבא להחליף צורות מיושנות יותר של פיתוח גוף מתוך טעמים של אסתטיקה, בריאות ודימוי עצמי.
הסמל השני של חדר כושר אף הוא בולט מאוד בתרבות בת ימינו והוא אותו סמל שנוגע לכל מה שקשור באורח חיים בריא הכולל טיפוח של הגוף כדרך לטפח אריכות ימים ושלמות פיזית. להלן יסקרו כמה היבטים נוספים של הנושא של חדר כושר ומקומו בתרבות הישראלית המחפשת את דרכה. ניתן לתהות האם חדר כושר הוא סוג של אספקיזם תרבותי, או שמא הוא תחליף למשהו שאבד לבלי שוב, ואני תקווה כי הפסקאות הקצרות שלהלן יכלו להוות ולו רק בסיס להמשך דיון בנושא המרתק והסבוך של מקומו של חדר כושר בתרבות המודרנית.
חדר כושר כתחליף לחיים פעילים
ואולם, הציונות בתחילת דרכה כלל לא נזקקה לקיומו של מכון כושר. פיתוח הגוף נעשה דרך אורח חיים שכלל פעילות פיזית, בעיקר כזו של בנייה, חקלאות והגנה על המולדת. אך בימינו פחות ופחות ישראלים, אותם יהודים חדשים, עוסקים במהלך היומיום שלהם בפעילות שיש בה משום פיתוח של הגוף וחיזוקו, וזו הסיבה שאנשים רבים פונים אל חדר כושר בכדי לפצות על החסר ובכל זאת לקיים את אידיאל הגוף הישראלי. חדרי כושר, אם כן, הוא במובן מסוים המשך של הדרך הציונית, אם כי ודאי הוא במידה רבה גם ביטוי של חדירת תרבויות זרות אל התרבות שלנו דרך הנושא של חדר כושר.