לפני זמן מה, אדם טוב מארץ זרה ביקש ממני לנהל את קמפיין הבחירות שלו.סירבתי מכיוון שידעתי שאין לו סיכוי. ואז חשבתי לעצמי: מדוע היה ליכה ברורשאין לו סיכוי? מסקנתי הייתה שזה בגלל שהוא היה טוב מדי.מסיבהכשלהי שעדיף להותירה לפסיכולוגים, הבחורים אינם נוטים לתמוך במועמדיםטובים ונטולי רבב. הרבי מילובביץ’, לדוגמא, צדק כאשר לא בא לארץ מעולםמכיוון שהוא ידע שהאוכלוסייה לא תתמוך בו. הסיבה לכך עלולה להיות כפולה.מצד אחד, מנהיג מוסרי אמיתי ללא כתם אחד בעברו מהווה מוקד משיכה לקהלו. מישנכנעים Google למרותו ללא עקבות מוצאים סיפוק רב בביטול העצמי, ומקשרים עצמםבשמחה למה שהם רואים כערכים נעלים. אולם הרוב אינומסוגל לראות את המנהיגבאותו האור, מכיוון שבסופו של דבר, הם בחרו אותו,ולכן הם מרגישים נעליםלו. הדמוקרטיה מקנה להם את תחושת הנעלות המדומה, מהששולל את אפשרות הכניעהלסמכות מוסרית גבוהה יותר, וכתוצאה מכך שוללת אתבחירתו של אדם מוסרימאוד. זה מוביל אותנו לסיבה השנייה: פוליטיקאי מוצלח חייב להיות קצת רשע.רועיכול ללבוש צורות רבות: מהמפלצתיות של סטאלין ועד ליצר המיני ואופיוהשקרןשל קלינטון. קהל הבוחרים חשים ברשעותו של המועמד היטב. אוליהאבולוציהלימדה אותם שכל המנהיגים הטובים הם למעשה, או לפחות יהיו מבקרההצורך –ציניים ואכזריים, ונטולי עקבות מוסריות ביעילותם. הבוחרים אינםרוציםלהתעמת עם האמת המרה והבחירות הקשות שהיא מצריכה, ומעדיפים לשמועדמגוגיםשמבטיחים להם שיהיה בסדר.
תהיה הסיבה אשר תהיה, נדיר מאוד למצוא אנשים באמת טובים בראשות הממשלה