אווירה ומסרים חינוכיים ביחס לכסף.
איך שההורים מתנהגים כלפי הכסף זהו המסר המילולי והבלתי מילולי של שהילד מקבל ואיתו הוא יוצא לחיים. לדוגמא: ילד שבביתו כסף הוא ביטויי או תנאי לאהבה יקשר בבגרותו כסף לאהבה. וילד שבביתו חונך כי כסף ישנו בשפע לכולם ותמיד זה המסר איתו הוא ינהל את עצמו כלכלית.
לדוגמא: ילדים רבים משמשים בין הורים גרושים כמתווכים. אמא אומרת לילד: "תתקשר לאבא ותשאל אותו למה הוא לא משלם את המזונות..." או אבא אומר לילד: "אם לאמא שלך היה קצת יותר שכל היא לא הייתה קונה סלון חדש במקום לשלוח אותך לחוג אנגלית". או אמא לילד: "אם אבא היה אוהב אותך הוא לא היה עוזב אותנו ומתחתן עם ...."
מה כן עושים:
לדבר על כסף בבית עם הילד וליד הילד.
לדבר בנינוחות.
לא להסתיר פרטים.
לא לשקר.
לענות על שאלות של הילד באופן ענייני. דוגמא: ילד שואל: כמה עלה הסלון? לענות ולדייק: "15000 ש"ח בחמישה תשלומים..."
לא לומר לילד "אין לנו כסף לקנות...." לומר, כרגע אנחנו מעדיפים לקנות...או לשלם עבור... להראות לילד כי יש בחירה מודעת של ההורה.
לא להעניש בכסף, לא לגעת לילד בכסף שלו/ דמי הכיס שלו. אם הילד לא סידר את החדר שלו לא לקנוס אותו יש מספיק עונשים טובים...
כמה מערבים ילדים בבעיות או בדאגות כלכליות?
לא מערבים. מעדכנים. כלומר לא משתפים ברמה האמוציונאלית ומערבים פחדים ודאגות כגון: "אבא ואמא חייבים הרבה הרבה הרבה כסף ואין לנו איך להחזיר, אולי נמכור את הבית אולי נבקש הלוואה מהבנק וכו". ילדים, האמוציות שלהם פעילות, ומידע זה לא רק שאינו משפר את המצב הכלכלי של המשפחה אלא גם מעורר פחדים וחרדות אצל הילד.
מה כן לומר? יש לעדכן את הילד ברמה העניינית והאינפורמטיבית. לומר: יש לנו חובות של 10000 ש"ח (לנקוט בסכום) אנחנו שוקלים לבקש הלוואה לשלם את החוב, וזה אומר כי, לא נצא לחופשות בשנתיים הקרובות, ובשנה הקרובה לא תלך לחוגים.
דמי כיס
מומלץ לתת לילד דמי כיס, כך ילד יוכל להתאמן לנהל תקציב משלו. כסף נגיש יוצר תחושה של שפע. תחושה של שפע מעודדת תחושה של ביטחון.
כשאין דמי כיס הילד צריך לבקש, להסביר, לנמק. ילד שמתורגל לקבל תשובות שליליות או, ילד שיודע כי המצב בבית קשה, יהסס לבקש, יחשוש לדבר.
מומלץ להסכים ולכתוב מה כוללים דמי הכיס? האם הם כוללים גם בילויים, מתנות לחברים וכדומה.
דמי הכיס הם לא משהו שניתן להטיל עליו סנקציות, כלומר אם הילד "רע" לא להעניש אותו בדמי הכיס שלו. יחד עם זאת אם הילד גרם לנזק כלכלי כגון חשבון טלפון "נפוח" אפשר לגבות ממנו תשלום מדמי הכיס שלו.
דמי הכיס הם התקציב האישי של הילד ולכן אם הוא מחליט כי הוא יקנה בכל הכסף קלפים של תוכנית טלוויזיה, זה שלו. תאפשרו לו. הורים רבים מספרים שמרגע שיש לילד שלהם דמי כיס, הוא "פתאום" כבר לא רוצה לקנות גלידה בקניון. הוא חוסך.
במקרים בהם הילד גומר את דמי הכיס לפני מועד התשלום הבא ומבקש הלוואה, זה לשיקול לדעת ההורים. אפשר להסכים או לא. אפשר גם לבקש ממנו ריבית (סמלית), כי הרי זה מה שאנו הבוגרים משלמים עבור ניהול לא לנכון או עבור חריגה מהתקציב האישי בבנק.
בילויי בקניון
הבילוי הפופולארי ביותר, כך מחקרים מראים הוא שופינג. יוצאים "לבלות" בקניון. בקניון שפע של הזדמנויות "חד פעמיות" לקניות של אוכל, בגדים, משחקים וכל מה שרק תרצו. הילד מסתובב, מהופנט ורוצה ורוצה ורוצה. החליטו מראש על סכום כסף אותו הילד יקבל, תנו לילד את הכסף ביד ואל תשמרו לו. החליטו מה כולל הסכום, לדוגמא האם הוא כולל גם שתיה קלה או לאו. (זיכרו כי לילד מותר לקנות או לא לקנות מה שהוא רוצה) לתת לילד את הכסף ביד, ולא "לשמור לו". יש ילדים שיקנו אוכל, יש שיקנו משחק ויש ילדים שיחזרו הביתה רעבים, עייפים ועם הכסף בארנק כדי לחסוך למשהו משמעותי יותר. הסכום הזה, היציאה הזו לקניון זוהי הזדמנות להתחיל לאמן את הילד להרגיש כסף, לנהל תקציב ולקבל החלטות.
לסיכום: ילדים מקבלים מסר כי כסף הוא מטפיזי ולא פיזי. אבא אומר: "אוי איך שהכסף עף?" אמא אומרת: "הכסף בורח לנו מהידיים..." לכן לנו כהורים יש את האחריות לתרגם את הקניות שלנו ואת התשלומים לכסף. שתפו את הילד בניהול התקציב של הבית, עשו זאת לידו ואיתו.