מומים גופניים נחשבים אף הם לבעיות 'אמיתיות'. אדם שסובל מנכות והאנשים הסובבים אותו, מחליטים בקלות יתרה, כי הנכות הגופנית (עיוורון, כריתת אבר, זיקנה וכו') בתוספת המגבלות הכרוכות בכך, מחסלים לצמיתות את סיכוייו להיות מאושר.
כתגובה טבעית, כביכול, מוצמדת לו תווית של אומלל הזקוק לרחמים. בני המשפחה והידידים מרבים להפגין התחשבות והשתתפות בצער, דיכאון מתוך הנחה שאלו הן תגובות אנושיות התבקשות בעקבות המציאות העגומה.
איזה אבסורד ! המציאות הפוכה לחלוטין ! הסבל הרגשי יגרם רק בגלל נכות מחשבתית ולא בגלל נכות גופנית! תגובות מוגזמות של הבעת צער מזיקות ומצניחות מצב בלתי רצוי; הן מחזקות את האמונה השגויה, שנגזר על אדם הסובל מנכות לחוות פחות הנאה וסיפור מאשר אנשים אחרים.
אם הנכה, חבריו ומשפחתו , ילמדו לתקן את עיוותי החשיבה שמנחים אותם, בדרך כלל למרות הנכות תהא התוצאה חיים מלאי סיפוק, הנאה, והגשמה עצמית.
פרן, אם לשניים, בת שלושים וחמש, החלה לסבול מדיכאון וחרדה בעקבות שיתוק רגלו הימנית של בעלה כתוצאה מנזק בחוט השדרה. שש שנים חיפשה פרן הקלה מתחושת ייאושה שהלכה וגברה. היא קיבלה סוגי טיפול רבים בבתי חולים ומחוצה להם, כולל תרופות נוגדות דיכאון וטיפולים של הלם חשמלי. מאומה לא עזר. פרן הגיעה אלי שרויה בדיכאון חמור כשהיא משוכנעת לחלוטין שבעיותיה אינן ניתנות לפתרון.
עם דמעות בעיניה תארה פרם את העצבות וחוסר האונים שהרגישה בעקבות תפקודו הלקוי של בעלה: “בכל פעם שאני רואה זוגות אחרים חווים דברים שעבורנו הם בלתי אפשריים, מציף אותי גל של דכדוך עמוק. אני מסתכלת על זוגות המטיילים יחדיו, קופצים לבריכה או לים, ורכבים בצוותא על אופניים, וזה פשוט כואב לי. ג'ון ואני לא מסוגלים לבצע דבר. עבור אותם זוגות הפעילות המשותפת היא דבר רגיל, מובן מאליו, גם אנחנו חשבנו פעם כך. כמה הייתי רוצה לעשות דברים כאלו היום. אבל אתה יודע, אני ידועת וג'ון יודע, שזה בלתי אפשרי עוד. הכל הסתיים. לנצח.”
הסכמתי עם פרן בכל ליבי. בעייתה אכן נראתה כבלתי ניתנת לפתרון. ככלות הכל, אין באפשרותם לעשות דברים רבים שזוגות אחרים מבצעים בקלות ובהנאה. טענה זו נכונה גם בנוגע לקשישים, עיוורים, חרשים, או אנשים שאיבדו איבר מגופם.
אז אפשר להרים ידיים ואפשר גם להשקיע בכך מחשבה נוספת: הרי בסופו של דבר לכל אחד מאיתנו יש אי אלו מגבלות, האם משמעות הדבר היא שבמידה זו או אחרת כולנו אמורים להיות אומללים?
כך זיהיתי את עיוות החשיבה של פרם. גם אתה מגיר אותו, הוא מופיע ברשימה שבמפרק. אם עדיין אינך יודע באיזה עיוות מדובר, זה הזמן לחזור על הרשימה ולרענן את זכרונך. אני מתכוון לעיוות מסוג '