ב"ה.
שולחן-השבת
מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,
לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות
לאור תורת חב"ד
מאת
הרב יוסף קרסיק
שליח הרבי ורב אזורי
בת חפר - עמק חפר
פרשת שופטים
מצוות מינוי מלך
האם יש ציווי והוראה למנות מלך? * ה"גוף הבוחר" * הזמן המתאים למנוי * בין מלך לרב ומנהיג רוחני * הוראת הרבי לקיום מצוות מינוי מלך בזמן הגלות
מצוות מינוי מלך
התורה תולה את מינוי המלך בשני תנאים: 1) כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה. 2) בקשת העם למנות מלך כמו העמים שסביבו, וזה לשון הפסוק (דברים, יז,יד): כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך, וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי. שום תשים עליך מלך, אשר יבחר ה' אלוקיך בו גו'.
נחלקו חז"ל בכוונת התורה:
יש אומרים שאין ציווי ופקודה למנות מלך, להיפך התורה מחשיבה זאת לפעולה מגונה ושלילית הנעשית בעצת היצר-הרע, כי מלך יש רק אחד ויחיד - הקב"ה ולא איש בשר ודם; ובכל-זאת אם העם מבקשים למנות מלך בשר ודם, ואינם מסתפקים במלכות שמים - הרשות נתונה בידם. ויש אומרים שהתורה מצווה ומורה למנות מלך בישראל, וכן כתב הרמב"ם (הלכות מלכים, א,א): "נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות מלך".
וצריך להבין:
א) מדוע ממנים מלך רק אחר כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה, לכאורה עדיף למנותו לפני המלחמה כדי שינהיג את הצבא לנצחון ויחלק את הארץ בהגינות ובצדק ויושר?
ב) התורה תולה את המינוי בבקשת העם ל"אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי", ולכאורה היתכן שהתורה נותנת מקום לבקשה לדמות את ישראל לאומות העולם? וממה נפשך: אם מינוי מלך הוא דבר טוב וחיובי - מדוע הפסוק מקשר את מינויו בבקשת העם למנותו [דבר שאינו בשאר המצוות, כגון הציווי לבנות בית מקדש אינו תלויו בבקשת העם]; ואם מינויו הוא דבר רע - מדוע התורה מסכימה למנותו?
ג) הפסוק אומר שבחירת המלך נעשית על-ידי ה' - "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו", וחז"ל מוסיפים שהמינוי נעשה בהוראת הנביא והסנהדרין ["אין מעמידין מלך בתחלה, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד זקנים, ועל פי נביא"]; ויש להבין הלא מלך הוא מנהיג המדינה והעם, ומה ענין הבורא "להתערב" בבחירה מי ימלוך? מה ענין חכמי התורה בקביעה מי יהיה בראש הצבא וינהיג את עניני המדינה?
בקשת העם למנות מלך
כשהזדקן שמואל הנביא שופט העם ומנהיגו ושני בניו - יואל ואביה - מוּנו לשופטי ישראל, ביקשו זקני העם משמואל שימנה מלך: "שימה לנו מלך לשופטינו, ככל הגויים אשר סביבותינו" (שמואל א, ח), כי בניו לא הלכו בדרך הישר, "יטו אחרי הבצע, ויקחו שוחד ויטו משפט".
שמואל כעס על בקשתם וחשב שהיא נובעת מכך שהעם מואס בו, והקב"ה אמר לו: "לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלך עליהם", ובמצוות ה' ניסה לשכנע את העם לא למנות מלך, כי מלך לא יועיל לעם אלא יזיק לו, כי הוא עלול להשתמש בעם ורכושו לצרכיו האישיים ולהאדָרת שמו והונו, אך העם התעקש למנות, ובסופו של דבר מונה מלך בישראל.
שואלים חז"ל למה כעסו על בקשת ישראל להכתיר מלך, בעוד שזו מצווה מפורשת, ככתוב "שום תשים עליך מלך"?
מלך משרת העם או שהעם משרת אותו
מוסד המלוכה יכול לתקן ולשכלל את המדינה והעם, ויכול להרוס ולקלקל אותם: כי כוח המלך במדינתו ובעמו אינו מוגבל, הוא שליט עליון יחידי מעל כל העם והשרים, וביכולתו לעשות כמעט ככל העולה על רוחו - להיטיב או להרע.
ההיסטוריה האנושית ידעה מלכים מסוגים שונים והפוכים: היו מלכים שהועילו לעמם, הנהיגו משטר צדק ויושר, מנעו פשיעה ועברינות כדברי חז"ל "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו", בנו ופיתחו את המדינה וכלכלתה, וגרמו לצמיחה כלכלית; והיו מלכים עריצים ומושחתים, שהתעמרו בעמם הרגו ורצחו חפים מפשע, גזלו כספם ורכושם, הרסו והשחיתו את כלכלת המדינה, מלכים שבמקום להיות משרתי העם הפכו את העם למשרתיהם.
למוסד המלוכה בעם ישראל, בעתיות נוספת: איך התבטלות והכנעה בפני מלך בשר ודם, עולים בקנה אחד עם המצווה להיות במורא ופחד רק בפני ה' אחד?
מיוחד ומופלא במלכי ישראל
אכן, התפיסה היהודית למוסד המלוכה שונה במהותו מהתפיסה האנושית הכללית:
העולם כולו מסתכלת על המלך כמפקח ומנהל-על של הענינים הגשמיים של המדינה, אבל מלך ישראל תפקידו גם רוחני אלוקי: לשמור שהעם יקיים את חוקי התורה הצדק והיושר בין איש לרעהו, ולקרב את העם לאבינו שבשמים, בין אדם למקום. [ואף להמשיך ולקרב את העם לדרגות אלוקיות רוחניות נעלות, שהעם לבדו לא מסוגל להגיע אליהם, רק המלך בדרגתו וכוחו המיוחד - ממשיך ומשפיע דרגות אלו לכלל ישראל].
כי, כתוב בתורת הקבלה, מלך הוא איש נעלה ומרומם "משכמו ומעלה גבוה מכל העם", ולו כוחות אלוקיים נעלים, קדושים ונשגבים במאוד מאוד ("רגל רביעית במרכבה העליונה של הקב"ה"!). המלך הוא שליח ה' ("ספירת המלכות האלוקית העליונה") למלוך על ישראל, ועל-ידי ההתבטלות והמורא של העם מפני המלך, נפעלת אצלם ביטול והכנעה למלך מלכי המלכים הקב"ה, שהמלך מייצג את הכוחות האלוקיים הללו (כלומר את ספירת המלכות האלוקית).
שני הכוחות האדירים שבמלך - כשרונו להנהגה גשמית וכוחו להנהגה והשפעה רוחנית - קשורים ומחוברים זה בזה:
אילו כוח המלך היה רק בתחום הגשמי, יכל להיווצר מצב מחריד שהמלך יחצה את הגבול ויהפוך דיקטטור, שכן אין שום גורם וסמכות מעליו, ובמקום להנהיג ולהיטיב לעם ולמדינה בגשמיות, הוא יזיק להם;
אבל בזכות כוחותיו הרוחניים הנשגבים, והנשמה הגבוהה והמיוחדת שנתן לו הקב"ה, הוא נשמר להיות אדם מתקן ומועיל למדינה, ברוחניות ובגשמיות. כפי שהיה דוד המלך, גם מנהיג ומצביא גשמי, וגם איש אלוקים וקדוש - נעים זמירות ישראל! שהגיע לדרגות עליונות בתורה ובמצוות, ובזכות כוחו הרוחני הנעלה הוא הצליח גם בתחום הגשמי, להנהיג ביושר.
הביטול והכניעה בפני המלך
אמור מעתה - שתי סיבות לביטול וכניעה בפני המלך:
1) יראת המלכות גורמת למשטר תקין וקיום חוקי המדינה, כאמור "אלמלא מוראה - איש את רעהו חיים בלעו". סיבה זו קיימת בכל המלכים, גם באומות העולם.
2) סיבה נוספת ומיוחדת למלכי ישראל הכשרים: היות שהמלך בדרגה רוחנית אלוקית עליונה ונשגבת, הרי הביטול כלפיו, הוא בעצם ביטול לכוחות האלוקיים העליונים אותם הוא מייצג.
מלך בדרגה אלוקית עליונה
למלך בדרגה רוחנית נעלית שכזו, זוכים רק כשבוחרים וממנים אותו בכוונה קדושה וטהורה לשם-שמים, שישמור על קיום התורה והמצוות וההשפעה האלוקית בישראל; אבל אם כוונת הבחירה היא רק כדי להיות "ככל הגויים", "עם חופשי בארצינו", לא מוכרח שהמלך יהיה בעל סגולות רוחניות נעלות ואדירות.
לכן ה' כעס על הבקשה למנות מלך בימי שמואל הנביא:
כי בעת ההיא היה בישראל נביא-קדוש, וממילא כל בקשתם למלך נבעה מרצון למנהיג גשמי, "ככל הגויים אשר סביבותינו", מלך שגדלותו בכשרונות גשמיים ומנהיגותיים, ולא בדרגה אלוקית נעלה, שזה כבר היה להם, בשמואל הנביא, לכן היתה זו בקשה מאוסה ולא רצויה.
המלך המושלם הוא איש האשכולות, המושלם בגשמיות וברוחניות [ובלשון האור-החיים: במינוי מלך שני גדרים: 1) להנהיג מלחמות בעוצם חכמתו, וזה דבר שנוּא, כי ישימו בו כסלם ותקותם ומה' יסור לבבם. 2) לכבוד ותפארת ישראל, וכדי שה' יעשה בזכותו כדרך שהיה ה' מושיע ישראל ביד השופטים ומלכי ישראל הכשרים. כשכוונת מינוי המלך היא לשם שמים מושפע להם מלך בדרגה אלוקית נעלית].
מינוי מלך רק כשצריכים הגנה מסיאוב גשמי
עתה יתורצו שלוש השאלות שנשאלו בתחילת המאמר:
א) מדוע נצטווינו למנות מלך רק אחר כיבוש הארץ וחלוקתה ולא לפניו?
מינויו לפני כיבוש וחלוקת הארץ מצביע שמטרת המינוי גשמית בעיקרה: מצביא שיעמוד בראש המערכה הצבאית, יינצח את האוייב וימגרו, וזה דבר פסול, שכן על היהודי לסמוך ולבטוח במלך עולמים שינצח במלחמה ויביס את אויביו ולא בכוח התעוזה והכשרון הצבאי של המלך;
אבל אחר כיבוש הארץ וחלוקתה, אין עוד צורך במלך ומצביא גשמי, אדרבה עיקר הצורך בעת הזו היא למנהיג שישמור על העם שלא ישקע בשגרתיות העיסוק הגשמית, בבחינת "וישמן ישורון ויבעט ואיש הישר בעיניו יעשה", אלא ישאר דבק בה' בתורתו [אבל בעתות מלחמה, הפחד והחרדה מעורר את האמונה והתפילה לה'].
וכן כתב המלבי"ם: הציווי למנות מלך הוא רק בעת שמתנהגים בדרך הטבע, שאז צריך שיהיה עליהם איש שינהיגם וישפטם .. אבל בימי שמואל הונהגו על ידי זכותו של שמואל בהנהגה ניסית אלוקית וה' היה המלך היוצא לפניהם ללחום מלחמותיהם ויתר עניניהם - לא היה צורך להם למלך, רק אחרי מות שמואל שפסק הענין הניסי והיתה הנהגתם בדרך הטבע - אז היו מצווים לשאול עליהם מלך.
הקב"ה בוחר מלך
ב) המלך בדרגה המושלמת ביותר נבחר בידי ה' ללא תלות בבקשת ישראל, ודברי התורה למנות מלך אחר בקשת העם ל"אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי" מדברים על מלך בדרגה תחתונה יותר, מלך שככל הגויים, שתפקידו ומטרתו בתחום הגשמי של ניהול צבאי וכלכלי בלבד, ולא בתחום הרוחני. שבעת הצורך, התורה מתירה גם למנות מלך כזה, כדי שלא יהיה מצב של אנרכיה במדינה, בלשון חז"ל "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו",
אבל השלמות היא לא במלך כזה, הממונה כדי להיות ככל הגויים, אלא במלך הממונה לשם שמירה על חוקי התורה וקדושת העם.
הקב"ה בוחר מלך
ג) מדוע בחירת המלך היא של הקב"ה על-ידי הנביא, ולא בבחירת העם בלבד:
כי מלך ישראל אינו רק אדם מוכשר, בעל חוש מנהיגות, כושר ריטורי, ביצועי וכו', אלא גם בעל נשמה רוחנית גבוהה וכוחות רוחניים נשגבים ועליונים, לכן צריך שהקב"ה, בורא העולם, יבחרנו, ויטיל בקרבו נשמה וכוחות קדושים, כדי להשפיע בעם קדושה אלוקית.
מינוי מלך בזמנינו
ראוי לסיים דברינו בדברי הרבי על מינוי מלך בזמנינו:
מצוות מינוי מלך כפשוטה ובשלימותה התקיימה בזמן שבית המקדש היה קיים, אבל גם בזמן הגלות שאין מלך, מתקיימת המצווה ברוחניות בהוראת חכמי המשנה "עשה לך רב", כי רבני ישראל הם בבחינת מלכים [כדברי חז"ל "מאן מלכי - רבנן"].
לכן מצווה על כל אחד למנות לעצמו רב אחד - מורה ומנהיג, עמו הוא יתיעץ בכל עניניו, מעניניו הגשמיים הפחותים עד לעניניו הרוחניים הנשגבים הציווי עשה לך רב משמעותו גם בלשון כפיה, על האדם לכפות את יישותו וגאוותו,
יש החושבים שלא ניתן למצוא כיום רב ומנהיג, עליהם לדעת שזה מעצת היצר, שהרי לא אלמן ישראל ולא יתכן שהקב"ה ציווה לעשות רב ולא ישתול בדור רבנים ראויים לתפקיד.
ויהי רצון שנזכה במהרה בימינו לביאת משיח צדקינו, אז ימונה מלך המשיח שיהיה בדרגת השלמות הנעלית ביותר במלוכה: גם מלך מושלם בהשפעה הרוחנית וגם בהשפעה הגשמית.
כדברי הרמב"ם בסוף ספרו - שסיימו ללמוד רבבות אלפי ישראל השבוע: ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
מקורות - לקוטי שיחות חלק כד, עמוד 104. דרך מצוותיך, מצוות מיני מלך. אברבנל, רבינו בחיי, אור החיים הקדוש, כלי יקר מלבי"ם לדברים פרק יז.
תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, במייל: ryk613@gmail.com