מעמד האישה באיסלאם ומילת נשים

בס"ד

מעמד האישה באיסלאם ומילת נשים

מעמד האישה באיסלאם ובמדינות ערב, נושא שכבר דובר בו רבות, ובכל פעם מחדש מעלה את התהיה, האמנם?

על מעמד האישה ניתן ללמוד מסורה 4 בקוראן הלא היא סורת הנשים, וכן מהאחדית' של הנביא מוחמד.

במדינות איסלאם רבות עדיין נשמרת התפיסה הפיאודלית הנשענת על שבטיות של כבוד וחרפה.

בעיניי החוק ובחיי היום יום הנשים המוסלמיות פחותות מן הגברים. נשים רבות חיות בתחושה שהן תלויות בגבר וחסרות סיכוי להסתדר בלעדיו. הן נישאות ע"י שידוך ומשלימות עם המצב של התעללות חסרת רחמים מצד הבעל מתוך אמונה שכך הן משרתות את רצון אללה וקונות מקום בגן עדן.

עפ"י הקוראן על הבעלים להכות את נשותיהם אם אינן מתנהגות כשורה. ומה פירוש כשורה?

נשים חייבות לדוגמא לבקש את רשות הבעל כדי לצאת מן הבית. יציאה ללא הסכמתו היא בגדר פריצת גבולות וערכים ומביאה קלון וחרפה.

"נשים פן תפחדנה כי תמרינה, והזהרתם אותן והרחקתם אותן (מאליכם) בחדרי המשכב והיכיתם אותן" - אם כן אפילו יש להימנע מיחסי אישות איתן כעונש.

"לגברים יתרון עליהן" קוראן ב', ד' - את זה ניתן לראות בדיני ירושה המוזכרים בקוראן . בת יורשת פחות מן הבן. גם עדותה במשפט שקולה פחות. עדות שתי נשים שקולה לעדות גבר אחד.

נשים לא  יכולות לבטל נישואין , שהרי זהו מעשה השטן. אישה נשואה שגורמת לבעלה לרצות להתגרש ממנה מטילה אות קלון על משפחתה.

"נשיכם שדה הנה לכם, ובאתם אליהן כאשר תחפצו" - קוראן ב', רכ"ג

אישה צריכה תמיד להיות זמינה לבעלה מינית, בכל מצב ובכל זמן. ומה קורה כאשר בנסיבות מסוימות היא אינה יכולה להיות זמינה לו? האם כפייה ואונס יהיו אז מותרים?

"נשותיכם כשדה חריש לכם, וחרשתם כרצונכם, אך עשו מקודם דבר טוב גם לנשמותיכם...." - האם יש כאן הרשאה למשחק מקדים?

הקוראן אומר בפירוש - כשדה לכם - אתם תחרשו כרצונכם, אבל רצוי  להיטיב גם עם הנפש ולא רק עם הגוף. (הנשים ישמחו לשיחה קודם או אחרי)

את ההבדל בין הגברים לנשים באיסלאם ניתן לראות גם בקביעה כי אישה יכולה לפתות גבר אך גבר אינו יכול לפתות אישה (בוודאי, אם הן עוברות מילה !!!)

מלומדים רבים טענו כי העיניים של האישה הן המקור החזק ביותר של הפיתוי המיני. הקוראן אומר שנשים חייבות להשפיל את מבטן, להסתיר את עיניהן. אסכולה אחרת טענה שהשפתיים שלה - מלאות או מוצקות וצעירות הן המקור לפיתוי. וכך גם הסנטר, והאצבעות וצורתן עמדו לויכוח על מקומם בפיתוי, וכל מגבלה לוותה בציטוט של הנביא. גם לאחר שהאישה המוסלמית כוסתה כולה , אז נמצאו מגבלות אחרות, כמו בושם או עקבים שיכולים לגרום לגבר לפנטז על חטא, ולהסיח את דעתו מעבודת אללה. מה שיצור פתנה מוחלטת.

כל מחשבת חטא של גבר היא באשמת האישה. וכך, אישה שנאנסת ע"י גבר זר - היא בהכרח האשמה והיא שנושאת בדין.

וכמה מקרי רצח בוצעו על רקע כבוד המשפחה?

מילת נשים - מבוצעת במדינות ערב רבות למטרת דיכוי מיניותן של הנשים. זו מבוצעת בילדות צעירות מאוד ע"י כריתת העורלה וחלקים נוספים מן הפות. וגורמת לנזקים פיסיים ונפשיים רבים, לכאבים עצומים ולא פעם אף למוות.

מילת נשים , על אף שאינה מקובלת במדינות רבות ואצל רבים מן המוסלמים, ומעוררת גלי תגובה רבים, היא מהווה נושא מרכזי אצל האימאמים - אך לא נשמעה שום פתווה (פסק הלכה ) המוקיעה את המעשה.

אין שום איזכור למילת נשים בקוראן - משמע - מעשה זה אינו בבחינת דבר אלהים.

כאן נשאלת השאלה : אם אלהים היה מעונין שהנשים יהיו נימולות הרי היה יכול לברוא אותן כך. שכן האופן שבו אלהים ברא את האישה הוא האופן שבו רצה שהיא תחיה, אם כך, מדוע לשנות את זה?

לפי הקוראן : "אללה היטיב לברוא הכל" - אז מדוע יש צורך לשפר את מעשה האל? האין זה חילול הקודש?

מוחמד תואר בחדית' כמגלה חמלה וחסד - ואם יש רצון לחיות את חיי הנביא ומנהגיו, האין כאן סתירה?

נשאלת עוד שאלה, אם נשים צריכות לעבור מילה כדי למנוע מהן הנאה, איך זה מתישב עם דברי אללה "נשים כי תמרינה... והרחקתם אותן בחדרי המשכב", האם אי קיום יחסי מין הם עונש עבור אישה שנימולה? במילא אינה חווה הנאה מכך.

והאם המצפון המוסרי שייך לדת?

לסיכום:

את המילה "מוחצאנאת" - ניתן לפרש בשתי דרכים : 1. נשים  2.  בנות חורין.

יחי ההבדל

נשים החיות תחת דיכוי יגדלו ילדים החיים תחת דיכוי, חסרי עצמאות, וכך הלאה והמעגל הזה לא יוכל לבוא אל קיצו.

מדינות רבות ובהן ישראל  והמוסלמים החיים בה אינן תומכות במילת נשים ובדיכוי הנשים. ניתן לראות גם בישראל נשים מוסלמיות שחיות כשוות לגברים, מפרנסות את המשפחה, יוצאות ומתערות בחברה, רוכשות השכלה גבוהה ומגדלות ילדים לערכים נעלים.

האיסלאם בדומה לתורה ניתן ע"י אלהים אחד - דברי אלהים לא יכולים להיות שונים. בני האדם יוצרים את השוני בפרשנות שלהם ובראיה שלהם את דברי אלהים.  האדם הוא האחראי והמקור לטוב ולרע. המחשבה מוטלת עלינו. אנו אחראים למוסר שלנו. לכנות שלנו עם עצמנו ועם החברה. אפשר להישאר נאמן לדת, לערכים ולמסורת ועדיין להיות אדם טוב.

- קלריס -