יין ה E הוא בלנד משנת 2006 מורכב מענבי קברנה סובניון, מרלו, סירה וקברנה פרנק. זהו יין שהופק במהדורה מוגבלת של 2000 בקבוקים בלבד אשר נבצר מאזורי גידול שונים של היקב וכל זן טופל בצורה פרטנית בחבית למשך 12 חודשים ולאחר ערבוב הבלנד נכנס ל 8 חודשי חבית נוספים.
על היין:
צבע היין אדום ארגמני צלול ונקי. ריחות של דובדבנים צעירים בוקעים ממנו אשר מתמזגים נפלא עם ריח החבית הקל המעניק פן נוסף לתחושה שבלגימה היין ירגש עד מאוד. ואכן בטעימה היין ממלא את הפה בטעמי פירות יער צעירים וקלילים, טעם נקי מעניק תחושה חמאתית בבליעה. הידיעה כי יש מספר זנים די יחודיים בבלנד גרמה לי לחפש ולהתמקד בטעמים שאני מכיר מהקברנה פרנק או מהסירה וכמובן מהאופי של הקברנה סובניון והמרלו, אך ביין הזה ההתמזגות של הזנים השונים הייתה מושלמת. יש תחושה שהיינן לא רצה להתיימר ולהתחכם ולהשפיע על חומרי הגלם המשובחים שנבצרו, הענבים סיפקו בעצמם את המורכבות וההתמזגות בינם הייתה ברורה לכולם.
כל שנותר לדורון זה להעניק המון אהבה לענבים אשר בוקבקו לאחר 18 חודשי חבית לבקבוק מהודר ומהווים לדעתי את יין הדגל של היקב וללא ספק זו תחילתה של ידידות נפלאה לראשון מסדרת ה E לבאים אחריו בסדרה.
בסייפה של הביקורת:
אני חייב לעלות סוגיה שעלתה במסיבת העיתונאים שערך היקב לכתבי יין ולמבקרי יין בהשקת יין ה E .
היין מתומחר לבקבוק בכ 380 ₪ מה שגורם לאחרונה להרבה כתבי יין להתרעם על המחיר של יין דגל של היקב המתחיל בסיפרה 3, עשה זאת יקב דלתון עם המתיתיה, עשה זאת אלכסנדר עם הגראנד רזרב, עושים זאת זאוברמן, כרמל ועוד ועוד. יש תחושה כי יקבים חייבים לתמחר בקבוק מסוים במחיר השלוש מאות פלוס על מנת לומר כי גם אנחנו ממותגים גבוה.
במסיבת העיתונאים פנה אורי גלבוע מבקר היין של פורטל היין הישראלי בשאלה לגבי תימחור היין ומיתוגו במחיר הנוכחי. השאלה הייתה במקום. השאלה לא באה ממקום של ביקורת על איכות היין, היא באה על מנת לקבל תשובות אמיתיות לגבי תמחורי יין ביקבים, על מנת שאנו ככותבים על יין נוכל לספק תשובות רלוונטיות לציבור חובבי היין אשר מנסה להבין מה קורה בתעשייה הצעירה הזו. לנו יש גם אחריות מסוימת כמובילי דעה לומר גם שיש תחושה כי יקבים מסוימים מתמחרים את יינותיהם בצורה די פרובקטיבית ולא תמיד יש ליין את היכולת להתמודד מבחינת איכות עם המחיר הנדרש. היקבים כורתים את הענף אשר עליו הם יושבים וגורמים ליקבים אחרים, ולצערי אלו בדרך כלל יקבי שוליים, לתמחר את יינותיהם באופן מוגזם ואף מגוחך.
אורי גלבוע העלה נקודה שרובנו מנסים להתרחק ממנה בטענה שיש שוק חופשי וכל אחד יכול לתמחר את היין שלו על פי ראות עיניו ואם יש מספיק שוטים שיקנו אז שישתו את היין שעולה מאות שקלים מה אכפת לנו. העניין הוא האחריות הקולקטיבית שיש לתעשייה הזו.
סתם רעיון למחשבה.
לאתר של יקבי עמק האלה
פורסם באתר היין אדום או לבן : http://www.adomolavan.co.il