הסכמי ממון- סקירה כללית
השאלה המשפטית:
האם זכויות ו/או רכוש שרכש אחד מבני הזוג טרם נישואיו או זכויות ו/או רכוש שירש אחד מבני הזוג במהלך חיי הנישואין נשאר בבעלותו או שמא באופן אוטומטי מיום החתונה שני בני הזוג רוכשים בעלות משותפת על הרכוש שנרכש טרם הנישואין ו/או שנתקבל בירושה?
על מנת להשיב על השאלות הנ"ל יש לעיין בחוק (חוק יחסי ממון, חוק הירושה, חוק המקרקעין), בפסיקת בית המשפט (הלכת השיתוף) וליישם את המצב המשפטי על הנסיבות הספציפיות, הכל כפי שיפורט להלן.
חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן:חוק יחסי ממון)
סעיף 3 (א) לחוק יחסי ממון קובע כי במידה ובני הזוג לא ערכו הסכם יחסי ממון, יחולו הוראות החוק העוסקות באיזון המשאבים.
סעיף 4 לחוק יחסי ממון קובע כי "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני". למעשה החוק קובע כי אין בעובדה שבני הזוג נישאו כדי להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני, הווה אומר, אין בעובדה שפלוני ואלמונית נישאו כדי להקנות לאלמונית זכויות בדירה של פלוני בפרט וזכויות בנכסים של פלוני בכלל.
סעיף 5 לחוק יחסי ממון הוא החשוב בעניינינו ועל כן נביא אותו ככתבו וכלשונו, להלן:
"הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין
(א) עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.
(2) ....(מדבר על זכויות סוציאליות של אחד מבני הזוג-לא רלבנטי).
(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם."
ניתוח:
ראשית, הזכות לאיזון המשאבים קמה רק בעקבות פקיעת הנישואין הנובעת מגירושין או עקב מותו של בן הזוג. שנית, כפי שצויין לעיל, החוק קובע כי נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג לפני שנישאו או נכסים שקיבל אחד מבני הזוג בירושה גם לאחר הנישואין, על נכסים אלו לא יחול הסדר איזון המשאבים, כלומר, נכסים שהיו בבעלות בן הזוג טרם הנישואין ו/או נכסים שבן הזוג קיבל בירושה במהלך חיי הנישואין יישארו בבעלותו הבלעדית, אלא אם כן בני הזוג הסכימו (בכתב או בהתנהגות) כי הנכסים הללו בבעלות משותפת.
דוגמא: לפלוני יש דירה בבעלותו אשר נרכשה טרם הנישואים לאלמונית ועל כן, על פי החוק, בפקיעת הנישואין הסדר איזון המשאבים לא יחול על דירה זו כיוון שמדובר ברכוש שהיה בבעלותו טרם הנישואין.
בנוגע לדירה שנתקבלה בירושה, הרי שהזכויות בדירה הינן זכויות שפלוני קיבל בירושה ועל כן, על פי החוק, נכסים שירש אחד מבני הזוג לא ייכללו בהסדר איזון המשאבים עם פקיעת הנישואין.
בהקשר זה ראוי להאריך, לדקדק ולהבין היטב את המשמעות.
שיטת חלוקת רכוש תלויה במועד נישואי בני הזוג. אם נישאו לפני ה- 1.1.1974 (מועד כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון) חלה על בני הזוג הלכת השיתוף, הקובעת כי כל מה שנרכש במהלך הנישואין ללא קשר לרישום שייך לשני בני הזוג עקב המאמץ המשותף. מדובר בשיתוף קנייני מיידי. לבן הזוג קמה במהלך הנישואין זכות קניינית בנכס עצמו, ולכן הוא יכול לדרוש את חלקו בכל עת. חזקת השיתוף חלה על כל זכות לרבות נכסים עסקיים.
אם נישאו לאחר 1.1.74, חל חוק יחסי ממון לפיו חל איזון משאבים דחוי, דהיינו, רק במקרה של פקיעת הנישואין עקב גירושין או מוות, קמה הזכות של בן הזוג לחלקו ברכוש המשותף.
כל הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין מתחלק בין בני הזוג בחלקים שווים. כל רכוש שמקורו לפני הנישואין, רכוש שהתקבל במתנה או בירושה, שייך לבן הזוג אשר הביאו, או קיבל אותו, אלא אם הוסכם אחרת.
כאמור בהתאם לחוק יחסי ממון, הבעלות על הרכוש בטרם הנישואין - לבן הזוג שהביאו. אולם, מסתמן שינוי בכלל זה. בתחילה, התבטא השינוי בהשבחה של אותו נכס. למשל, שיפוץ בכספים משותפים, או משכנתא מכספים משותפים.
בתי המשפט קבעו שיש לפצות את בן הזוג בכל הכספים שתרם להשבחה או מימון הנכס, ואפילו, במקרי השתתפות מהותית, שמדובר בנכס משותף.
לאחרונה במספר פסקי דין החילו את חזקת השיתוף במקביל לחוק יחסי ממון קרי, בית המשפט לומד על כוונת שיתוף בנכסים שהוצאו מאיזון המשאבים (שנרכשו לפני הנישואין), באמצעות הבאת ראיות שכוונת הצדדים הייתה לראותו כנכס משותף.
הפסיקה בנוגע להלכת השיתוף אינה אחידה והובעו דעות שונות של בית המשפט העליון בנושא והקביעה היא בכל מקרה לגופו. נטל ההוכחה על החלת שיתוף על הנכסים החיצוניים הוא על הטוען לשתף אותו בנכסים החיצוניים של בן הזוג.
בית המשפט נדרש לשקול לגבי נכסים שהיו לבן הזוג לפני הנישואין האם לפגוע בזכויות הקניין שלו או להעדיף את שיקולי בן הזוג השני לנשיאה בעול תפקידי המשפחה האחרים. ככל שמשך הנישואין ארוך יותר וככל שטיב היחסים במהלך הנישואין היה טוב יותר, בית המשפט נוטה להכניס את הנכסים החיצוניים למסגרת המשפחתית.
בית המשפט נדרש לשקול במקרה של נכס שעבר בירושה את כיבוד רצון המוריש, במקרה זה לא ניתן לברר זאת עם המוריש עצמו.
שני צדדים למטבע. מחד גיסא, יש ללמוד מתוך מערכת היחסים בין בני הזוג האם יש/אין כוונת שיתוף כלשהי, רוצה לומר, האם אלמונית משתפת את פלוני בהכנסותיה? האם אלמונית משקיעה כספים בדירה (משלמת חשמל, ארנונה וכו')?במידה והתשובה לשאלות אלו שלילית ניתן ללמוד כי אין כוונת שיתוף בין בני הזוג. מחד גיסא, העובדה שבני הזוג חיים יחדיו באותה הדירה ולא ערכו ביניהם הסכם ממון המסדיר את הזכויות והחובות עשוי ללמד כי יש כוונת שיתוף בין בני הזוג.
נכון להיום ההלכה המקובלת היא כי חזקת השיתוף וחוק יחסי ממון אינם חלים במקביל, כלומר אין להוכיח כוונת שיתוף, בנכסים שהוצאו מאיזון המשאבים בחוק.
פרט מהותי נוסף שראוי לציין:
חוק יחסי ממון קובע כי "על יחסי ממון בין בני זוג יחול חוק מושבם בשעת עריכת הנישואין, אולם רשאים הם בהסכם לקבוע ולשנות יחסים אלה בהתאם לחוק מושבם בשעת עשיית ההסכם". במילים אחרות, אם בני הזוג נישאו בקפריסין למשל, ונכון להיום וכל עוד הם לא עורכים הסכם יחסי ממון כל האמור לעיל אינו רלבנטי כיוון שהחוק קובע כי על בני הזוג יחול חוק מושבם בשעת עריכת הנישואין, קרי יחול החוק החל בקפריסין!!!
בנוגע לשאלה האם לבן או בת הזוג יהיו זכויות בדירה
כפי שהוסבר באריכות לעיל, החוק שולל מבת הזוג זכויות בנכסים שהתקבלו טרם הנישואין או בירושה במהלך הנישואין, אלא אם הוסכם אחרת בין בני הזוג.
רישום ההסכם
הסכמי ממון הנם הסכמים משפטיים לכל דבר ועניין, אולם, חשוב מאוד לאשר את ההסכם שנחתם בין הצדדים בבית המשפט, על מנת שיהיה לו תוקף של פסק דין. שכן, ללא אישור ההסכם בבית המשפט הוא יהיה ההסכם נטול תוקף משפטי כמעט לחלוטין. זאת מאחר והסכם שלא אושר על ידי בית המשפט, יוכל להעיד רק על כוונה שהיתה לצדדים, וללא תוקף של פסק דין לא ניתן יהיה לאוכפו בלשכת ההוצאה לפועל .
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת הינה כי על מנת להבטיח זכויותיך מוטב לערוך הסכם ממון בין בני הזוג (אפשרי טרם החתונה ואפשרי גם לאחר החתונה) המסדיר את מערכת היחסים בכל הנוגע לחלוקת הרכוש בין בני הזוג.
משרדנו עוסק בין היתר בעריכת הסכמי ממון טרם נישואין, לאחר הנישואין, הסכמי ממון באנגלית, רישום של הסכמים בבתי משפט וכו'.