מרבית הזוגות אשר פונים להליך של גירושין, פונים להליך זה עקב בגידתו של בן/בת הזוג, מאחר והבגידה כאמור גרמה להפרת האמון במערכת היחסים, והצד הנבגד לא הצליח להתגבר על הפרת אמון זו.
כמו כן, יצוין כי, לא בכל מקרה של בגידה, בני זוג פונים להליך של גירושין, שכן, ישנם כאלו אשר מוכנים למחול על הבגידה ובלבד שזו לא תחזור על עצמה וכמובן בסיוע של טיפול זוגי אשר יעזור לצדדים להתגבר על המשבר.
יחד עם זאת יצוין כי, במידה והצד הנבגד החליט בכל זאת כי, אין הוא מסוגל למחול על הבגידה ולהתגבר על המשבר, הרי שעומדת בפניו האפשרות לפנות להליך של גירושין תוך שהוא מציג בתביעתו את הבגידה כעילת גירושין.
יובהר כי, טענה בדבר בגידה אשר לא ניתן להוכיחה, לא תתקבל על ידי בתי הדין הרבניים וכפועל יוצא לא תביא למצב דברים בו בתי הדין הרבניים יוציאו תחת ידיהם פסק דין של גירושין, רק בשל טענת בגידה אשר הועלתה בתביעת גירושין ולא הוכחה.
ברמה העקרונית, במידה ולבעל טענת בגידה מצד אשתו אשר הוא יכול להוכיחה, הרי שקמה לו הזכות לקבל מבית הדין הרבני פסק דין של גירושין באופן מיידי תוך שהאישה מפסידה את זכותה לתשלום כתובה ולתשלום של מזונות אישה.
לעומת זאת, אישה אשר לה טענת בגידה אשר היא יכולה להוכיחה, לא תקבל באופן מיידי פסק דין של גירושין לפני שהנושא יתברר. מה גם שבמידה והבעל מביע את צערו בדבר מעשה הבגידה ומבטיח כי לא יחזור על מעשים אלו, יכול ובית הדין הרבני באותה סיטואציה לא יוציא תחת ידיו פסק דין של גירושין אלא ינסה לשכנע את האישה למחול לבעלה על מעשה הבגידה.
בעבר אף בתי הדין הרבניים, במסגרת ניהול הליך של גירושין, נהגו לקבל את טענת הגבר לפיה בכוונתו לחזור בתשובה עקב מעשי הכיעור שלו.
יתרה מזו, קיימת לאחרונה מגמה בבתי הדין הרבניים, להוציא תחת ידיהם פסקי דין לעניין הרכוש, במסגרת הליך גירושין, אשר על פיהם החלוקה הנה לא שוויונית בשל בגידת האישה. כיום לא קיימת מגמה ברורה וחד משמעית לגבי השפעת בגידה על חלוקת הרכוש במסגרת ניהולו של הליך גירושין.
*** המידע במאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת אי אילו הליכים או לאי נקיטתם של אי אילו הליכים. הסתמכות על האמור במאמר זה הנה על אחריות הקורא בלבד וכפועל יוצא, האחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור במאמר זה, תחול על הקורא בלבד.