מוקשים בעריכת צוואות במגזר החקלאי

באמצעות עריכת צוואה אדם יכול לאחר פטירתו מהעולם, להשאיר הוראות ליורשיו כיצד לבצע חלוקה בנכסים אשר נצברו במהלך חייו.    

הצוואה הינה חוזה לכל דבר ועניין ועל כן, חשוב ביותר, לערוך את הצוואה באופן ברור, נהיר וקפדני, על מנת שלא לגרום ל"תקלות" לא נעימות בעת הגיע המועד להוצאת הצוואה אל הפועל.    

בחיבור זה, ברצוני להתמקד במוקשים ו"תקלות" בצוואות המתייחסות לנכסים במגזר החקלאי ובייחוד בכל הקשור לנחלות, וזאת בעקבות טיפול במספר רב של מקרים, בהם הגיעו לידי הח"מ צוואות אשר נערכו על ידי מי שאינו בקיא בתחום המגזר החקלאי וכתוצאה מכך, נגרמו ליורשים נזקים אשר ברובם הינם, בלתי הפיכים.    

הסיפור מתחיל בחקלאי אשר קיבל את הנחלה בעת הקמת המדינה, בד"כ ללא כל עלות או בעבור סכום מינימאלי, החקלאי עיבד את אדמתו במהלך כל חייו ובעת הגיעו לגיל מופלג הוא הבין, כי הוא צבר נכס משמעותי הנקרא "נחלה".    

החקלאי יודע, כי הוא עומד להותיר מאחוריו מספר יורשים, ומבקש לחלק את נכסיו בין היורשים בחלוקה שווה ולצורך כך, הוא פונה לאיש מקצוע על מנת שזה יערוך עבורו צוואה ויחלק את נכסיו בהתאם להוראותיו.

התקלה הרווחת בעריכת הצוואה, על ידי מי שאינו בקיא בהחלטות המינהל ובמגזר החקלאי, הינה חלוקה של הנחלה למספר יורשים ובמקרים חמורים יותר, חלוקה של בית המגורים או בתי המגורים למספר יורשים.

לצורך הדוגמא, אציין מקרה אשר הגיע לטיפול הח"מ, בו נקבע בצוואה, כי ארבעה יורשים יקבלו זכויות בשני בתי מגורים בנחלה, כאשר נקבע, כי שני יורשים יקבלו זכויות בבית אחד ושני יורשים אחרים יקבלו את הזכויות בבית השני. עורך הצוואה אף הגדיל לכתוב (ככל הנראה בהתאם להוראות המצווה), כי הבית הראשון הבנוי ממספר קומות, יחולק כך, שיורש אחד יקבל את קומת המרתף והיורש השני יקבל את הקומה העליונה.    

כאשר בוחנים את המקרה שלעיל, ניתן להצביע על כשלים רבים, אך הכשל המרכזי הוא, חלוקת הנחלה למספר יורשים ויותר מכך, חלוקה של בתי המגורים באופן שאינו תואם את החלטות המינהל.    
צוואה שנערכה בהתאם למתואר לעיל, גורמת לנזקים בלתי הפיכים ולפירוק של משפחות, פשוטו כמשמעו, כאשר רצונו של החקלאי, אשר עמל כל השנים, היה להותיר אחריו ילדים מאושרים, הביא לכך, כי הילדים ככל הנראה לא ידברו אחד עם השני, ואף יגיעו להתנצחויות משפטיות שיארכו שנים רבות וזאת עקב רשלנות של איש המקצוע!!!    

במקרה נוסף הראוי לציון, התגורר אחד הילדים בבית מגורים שני בנחלה כעשרים שנה לפני שהוריו הלכו לעולמם. בהוראות הצוואה שהותיר ההורה האחרון, נקבע, כי הנחלה תועבר לילד אשר גר בבית השני בנחלה וככל שהוא לא יוכל לפצות את יתר אחיו, הנחלה תימכר למרבה במחיר והתמורה תחולק בין האחים.

במקרה זה, ביקש הילד שגר בנחלה, לפצל את הנחלה, כך שהמגרש עליו בנוי בית המגורים יירשם על שמו כיחידת רישום נפרדת והוא אף הציע לפצות את האחים בגין שווי המגרש המפוצל וירידת ערך הנחלה. במקרה זה, האחים לא הסכימו כי המגרש יפוצל, גם כנגד קבלת פיצוי, כאמור, מה שגרר את כל המשפחה לערכאות משפטיות ולהתנצחות של שנים.    
גם במקרה זה, ניתן היה למצוא דרכים יצירתיות לפתרון, ככל שהוראות הצוואה היו מתייחסות למצב בפועל וככל שהיו נקבעות הוראות ביחס לפיצול המגרש והפיצוי שיינתן במקרה זה.

הצעתי היא, להתייחס לצוואה כאל הסכם לכל דבר ועניין ולערוך אותה כפי שעורכים הסכם מכר, במטרה לצפות פני עתיד ככל שניתן.    

על מנת לצפות את פני העתיד בכל הקשור לנכסים במגזר החקלאי ובייחוד לנחלות, יש להיות בקיא בהחלטות הרלוונטיות של מינהל מקרקעי ישראל וחשוב מכך, יש לתת מענה להחלטות מועצה אשר לא קיבלו תוקף אך עשויות להשפיע על ההוראות בצוואה, ולדוגמא ניתן לתת את הוראות החלטה 979 אשר נמצאת בדיון בבג"ץ וחקלאים רבים ממתינים בקוצרת רוח להכרעות בעניין זה.    

בעת עריכת הצוואה יש לבחון את המצב התכנוני, הפיזי והמשפטי של הנחלה, לקבל את כל המסמכים הרלוונטיים, אישורי זכויות מהאגודה ומהמינהל וכן מידע תכנוני מהועדה המקומית על מנת לבחון את היתרי הבניה של המבנים בנחלה.    

בצוואה יש לתת ביטוי לרצון המצווה, אך יש להביא לשימת ליבו את כל ההוראות הרלוונטיות המתייחסות למצב הנכסים שלו ואת ההשלכות שיש להוראותיו על חלוקת הנכסים ובייחוד על הקונפליקטים שעשויים להתעורר בין היורשים.    
המטרה בצוואה היא לתת וודאות ברמה גבוהה ככל שניתן ולצמצם חיכוך בין היורשים, על ידי התייחסות לסיטואציות האפשריות ובהתייחס לעובדות של כל מקרה ומקרה.    
יש לשים לב במיוחד להשלכות המיסוי הכרוכות בחלוקת נכסים בין היורשים וככל שנקבעים תשלומי איזון, יש להביא לשימת ליבו של המצווה את תוצאות המס שיתכנו.

נקודה חשובה נוספת שיש לתת את הדעת לגביה הינה מלכודת המס העלולה להיות בעת עריכת הצוואה. בהתאם להוראות חוק מיסוי מקרקעין הורשה אומנם אינה אירוע הגורר בעקבותיו חבויות במס, אולם ניסוח לא נכון של הצוואה עשוי לגרום, לתקלת מס חמורה בעת מכירה עתידית של הנחלה.     

כך, לדוגמא, הוראות סעיף 114 לחוק הירושה קובעות את דרך החלוקה של נחלה חקלאית בין היורשים.  בהתאם להוראות הסעיף שלעיל, בעת מכירה עתידית של הנחלה יצטרך אותו יורש לשלם "תשלומי איזון" ליתר היורשים. ככל שתשלומי איזון אלו ישולמו שלא מתוך נכסי העיזבון, הרי שהדבר יגרור בעקבותיו חבויות מס העשויות להיות כבדות באופן שינגסו משמעותית בנכסי העיזבון. רשויות המס מודעות לבעייתיות זו, וניתן למצוא לה פתרונות יצירתיים.    
    
הסיטואציות הן רבות והדוגמאות שהובאו לעיל הינן קוצו של יוד, אך המטרה היא לנסות לפקוח את עיניהם של המבקשים לערוך צוואה ולהבהיר, כי יש לבחון היטב את האפשרויות הגלומות בחלוקת הנכסים, על מנת שמי שבא להיטיב ולברך לא יצא בסופו של יום מקלל!!!


הכותב עו"ד אביגדור ליבוביץ, מתמחה במינהל מקרקעי ישראל, מיסים והיטלים ובעסקאות וסוגיות במגזר החקלאי, מושבים וקיבוצים