החברה הישראלית מיום הולדתה מתמודדת אם אתגרים מיוחדים ומגוונים . אתגרים אלו הם חלק מתופעות הלווי של חברה המורכבת מקבוץ גלויות עשיר ומגוון . מדינת ישראל מכילה בתוכה מגוון עשיר של שפות ,מנהגים ,תרבויות ,גוונים ,ורבדים שונים המתערבבים אחד בתוך השני בצורה בלתי פוסקת מיום הקמת המדינה ,וקיבוץ כל הגלויות לתוכה .
שוני תרבותי זה בין מזרח ומערב יצר במרוצת השנים חיכוכים ועימותים רבים תחושת קיפוח ומירמור תרבותי מצד אחד ותחושת שליטה וחוסר קבלה מהצד השני. אך יחד אם זאת החברה הישראלית נעה בצורה מתמדת לכיוון כור ההיתוך שכתוצאה ממנו נוצר ישראלי חדש המכיל בתוכו שילוב של מזרח ומערב של ישן וחדש. ישראלי זה הוא תוצר תרבותי וחברתי שמתפתח כל הזמן ובסופו של תהליך יוליד ישראלי אחיד שיכיל בתוכו את התהליך המדובר.
להיתעוותו של הישראלי החדש ושל הישראליות בכלל היו במהלך השנים היזכורים רבים בקולנוע הישראלי.
היחלשות האטוס הציוני, המעבר מתפיסה תרבותית צרה לתפיסה רב תרבותית ומיקומו המשמעותי של צה"ל בהוויה הישראלית יצרו מגוון עשיר של סרטי סטירה העוסקים ביחסים בין אשכנזים למזרחים ובין צה"ל לחברה הישראלית בכללותה. במשוואה זו צה"ל מיצג את המרכיב המקשר, היוצר שפה משותפת אחת המובנת לכל.
במוקד המאמר עומד צה"ל (וסרטי הסטירה שנולדו כתוצאה ממנו) והזהות המזרחית אל מול הזהות האשכנזית/קיבוצניקית כי שהן באות לידי ביטוי בקולנוע הישראלי.
במאמר זה אעמוד על ההבדלים התרבותיים בין מזרח ומערב ועל נקודת המפגש שלהם והיצירה המחודשת שנולדת בצה"ל. עבודה זו, תעמוד על מיקומו של צה"ל כבמה לסטירה שביכולתה לחבר בין מזרח ומערב, ליצור שפה משותפת סטירית שתהיה מובנת לכל הן בשפה והן בהרגשה הפנימית.
כיצד מיושמת תפיסת האוריינטליזם לגבי הקונפליקט העדתי בחברה הישראלית והמפגש עם צה"ל תוך כדי יצירת שפה צה"לית חדשה המשמשת את החברה הישראלית בכללותה.
את תשובותי ומסקנותי אשאוב מסרטי הסטירה הצה"ליים.
בחרתי לנתח שני סרטים מעשורים שונים העוסקים בסוגיות עדתיות חברתיות שונות שעל מנת להופכן מובנות לחברה בכללותה משתמשים היוצרים בפלטפורמה מוכרת וידועה- צה"ל.
הסרטים הם: "גבעת חלפון אינה עונה" , (אסי דיין 1978) ו"מבצע סבתא" ( ).
היצוג של שנתי העדות זו מול זו למרות שמדובר בסרטים שנעשו בעשורים שונים הוא יפה ומענין.
גבעת חלפון- מציגה לנו את המאבקים הסטיגמטיים בין האשכנזי התחמן לבין המזרחי החזק, הקשוח אך עם זאת התמים שנופל במלכודת שמתמין הרומני התחמן.. יצירה זו אף על פי שהיא מתעסקת ביחסים בין עדות מגיעה ללב הקונצנזוס ואף יותר מזה ממציאה שפה ותת תרבות חדשה שהקונצנזוס מאמץ ומוקיר במשך עשורים שלמים. סרו זה הוא דוגמה ליצירה שבה המרכיבהמשוף שנולד כצאה מהווייה הצהל"ית מצליח לחבר מדינה שלמה.
הדוגמה הנוספת היא הסרט " מבצע סבתא" שהוא סרט נישתי סרט זה המספר על שלושה אחים הנלחמים בבירוקרטיה הקיבוצית יכול היה להפוך להיות סרט שמדבר לפן מאוד מצומצם באוכלוסיה. אילמלא היה משתמש בצה"ל כפלטפורמה להצגת המציאות. סרט זה גם הוא מצליח ליצור שפה חדשה שמאומצת. ע"י האוכלוסיה בכללותה ללא הבדלי מזרח מערב מפני שהוא עוטף את עצמו בעלילה צה"לית מודרנית כזו שמוכרת לכולם. אילמלא הי הועשה זאת היה נשאר הסרט בתוך קוטלי הקיבוץ בלבד.
שני הסרטים הם דוגמאות כיצד צה"ל משמש ככור היתוך מודרני ויעיל המתיך בתוכו את ההבדלים שבין תרבות המזרח לתרבות המערב ויוצר תרבות חדשה, ישראליות חדשה.
שני הסרטים הם סרטי סטירה המדברים בצורה הומוריסטית, קלה ומובנת וחדשנית.
במאמרה של אלה שוחט -"הציונות מנקודת מבטם של הקורבנות היהודיים" ,הלא הם המזרחיים,היא טוענת שהשעתוק נעשה מפני שהמזרחיים לא משכילים ולא רציונאליים, שהדיבור שלהם בא פחות בשפה ויותר בגוף ולכן יש לכנכם מחדש. בשני הסרטים שהצגתי כדוגמה אפשר למצוא את הסטיגמה הזו באה לידי ביטוי : מר חלפון ,המנסה לתפוס את סרגיו בצורה אלימה ובכל מחיר.וגם במבצע סבתא כאשר מציגים את המפגש של הקיבוצניק התמים אם המזרחיים ה"חייתים " בסצנות שונות במהלך הסרט.
המושג " בורקס " וסטירה חברתית הפך מקובל בקרב מבקרי הקולנוע בשנות השבעים ובהדרגה התפשט לכלל הציבור.סרטי "הבורקס" וגם סרטי הסטירה המדוברים הם זאנר קולנועי אשר לא היה ממנו מנוס. הקהל שמלווה את הסרטים הללו מורכב מחתך רחב של אנשים ממדינות שונות ובעלי תרבויות שונות שלכולם ישנה שפה משותפת ישירה עם החומרים השונים המוצגים בסרטים.גם הסרטים מצידם משתמשים בשפה ועוסקים בחומרים נכונים עבור יצירת מכנה משותף רחב מספיק בכדי להגיע לכמה שיותר פלחים (קהל).הסרטים אותם אני חוקר עוסקים בפולקלור המקומי שלנו על משמעויותיו הרחבות ,בדיוק כמו סרטי הבורקס אותם אלה שוחט חוקרת במאמרה.זאנר סרטי הבורקס הם סרטים סטריאוטיפים שמייצגים את המזרחיים בצורה מעוותת (בא לידי ביטוי גם בסרטים המדוברים),אך גם לאשכנזים למוסדותיהם ,ולתרבות שלהם.(הסרט "מבצע סבתא" מלא בביקורת אולי לגלוג ובוז לבירוקרטיה ולתקנונים של הקיבוץ).זאנר זה נעזר בסטראוטיפיזציה וייתכן כי גרם לביסוסו והעמקתו, -הרומני התחמן ,המזרחי העצבני ,הקיבוצניק החזק מפקד ביחידת המסתערבים ,האשכנזי החכם אך גם התמים חסר עמוד שידרה וכו' .
מאמר:אדוארד סעיד : (1978) -יוצא נגד המושג "אוריינטליזם". הוא רואה זאת כהמשגת המזרח מנקודת מבט הגמונית מערבית ,על ידי ציון הייחוד במזרח נעשית הבדלה בינו (המזרח) לבין המערב ,האוריינט מסייע להגדרת המערב בתור ניגודו בדימוי ,ברעיון,באישיות ובחוויה.
האדם המערבי הופך את המזרח לאובייקט מחקרי ומנסה להסבירו בצורה אינטלקטואלית דרך עיניו המערביות ,תוך שימוש במערכת דימויים מערבית גרידא. המושג אוריינט הומצא על ידי המערב ,האוריינטליזם כסגנון מערבי למשול באוריינט ,להעבירו ארגון מחדש ולקנות סמכות עליו.
סעיד חושש מחוסר דיוק ועיוות המציאות ,נובעים בעיקר מהדוגמטיזם ומהמבט הכללי על האוריינט.על מנת להתמודד עם זאת ,מתבונן סעיד דרך שלושה היבטים עיקריים של המציאות שייתכן ומציגים מוצא מהקושי : ההבחנה בין ידע טהור לידע פוליטי -ההבחנה בין בעלי ידע ספרותי ההומניסטים לבין בעלי ידע על מדינות העולם ומצבן הנוכחי ,אלו יהיו אנשים בעלי יכולות מדיניות.
השאלה המתודולוגית סעיד רואה בניסוח נקודת המוצא הראשית של כל חיבור במדעי הרוח כחשוב מאוד .לאחר מכן הבין כי אין נקודת מוצא נתונה , אלא ישנו תיחום .סעיד מתקשה להגדיר היכן אזורו המקומי של האוריינט ,האם הכוונה לארצות המזרח הרחוק אשר מקבצות יחדיו תרבויות ועמים שונים ומגוונים ,ארצות ערב ,או שמא ארצות אפריקה .מבחינה אישית סעיד מתוודה כי הוא עצמו מוסלמי ולכן מתמקד בהווייתו האוריינטלית המוסלמית ,מעורבותו האישית חרצה את כיוונו ואת נקודת הפתיחה ממנה תצא המתודולוגיה .סעיד רואה בתקופה הפוסט מודרנית כיום ,תקופה בה אנשים ועמים מכווצים לתוך סטריאוטיפ על מנת שיוכלו להידחס לתוך משבצת שידור .התקשורת המערבית אינה יוצרת הזדהות עם האוריינט ,אלא מדגישה את שונותו על פני המערב ומציגה את בחירת לאורח חיים נכון ותקין כלומר מערבי.
דייר (1997) מנסה במאמרו לבחון את המצב הנדון דרך עיניו כלומר דרך עיניו של איש לבן ,מערבי. דייר נובר בגזעו של הלבן ,את הניטרליות של צבע עורו הוא מבטל בעזרת ההזרה ,כך מנסה דייר לפרק את סמכותו הבלתי ניתנת לערעור של הלבן .ההזרה מבקרת את כל המובן מאליו ומבקשת לפתוח נקודת מבט חדשה לנושא מוכר ,בעזרת ההזרה תיחשף לראשונה נקודת חולשתו של האדם החזק ,הלבן. דבריו של דייר מיוחסים לאימפריאליזם ,דחף האדם הלבן להפרחת השממה וישובה. הוא מציג את המערבון כזאנר המציג רצון ונקודת מבט תרבותית ,האדם הלבן מעוניין לכבוש את הטבע ולנצל את משאביו , האינדיאני כ"אחר" מעוניין לחיות בתוך הטבע העזרת המערבון מנצי האדם הלבן את ריבונותו וכמובן מצדיק את מאבקו כנגד האינדיאנים המוצגים כפראים.
ההיברידיות:
הומי .ק.באבא (1994),הושפע ישירות מעבודתו של סעיד ומנסה לפתור את הבעיה אשר הועלתה על ידו , לעומתו , מציע באבא שיטה שונה במבטו על האוריינטליזם הוא מאמין כי לא ניתן לתאר מציאות פוסט קולוניאלית על ידי הפרדת השולטים למוכפפים. הרי כפי שהמוכפפים למדו ממנהגי השולטים כך בדיוק למדו השליטים את מנהגיהם של המוכפפים ,כלומר גם אנשי המערב מאמצים חלקים בתרבות המזרח ,ההשפעה בזמן הקולוניות היא דו סטרית ,שני הכיוונים הושפעו והשפיעו בד בבד.
על פי הומי באבא יש מצב של שוויון ודו שיח בין תרבויות .באבא מתייחס לייצוג,הסטריאוטיפ כסוג של פנטזיה מעורבת בתשוקה ופחד מהשונה לטענתו הייצוג הסטריאוטיפי הוא זן של ארגון ידע פטישיסטי .הפטישיזם לקוח מתרבויות פרמיטיביות ,אשר נטו להעניק כוחות מאגיים לעצמים. באבא קורא את מערכת היחסים בין מזרח למערב בעזרת הפטישיזם .באבא מציג הסתכלות חדשה על המצב כוחם של השולט והנשלט מתואר במאמר דרך המושג "היברידיות", .מצבזה מעניק כוח וחולשה הן לשולט והן לנשלט שניהם במצב לא מוגדר במאת האחוזים,כך התוקפן יהפוך נינוח , האחר ממילא לא אמור להיות דומה לו.