הימים הם ימי תחילת פברואר. אני מביט החוצה מהחלון ובמקום להתבונן בגשם ששוטף את ירושלים, עיר בירתנו, אני מוריד מעלי את החולצה הארוכה לטובת אחת קצרה יותר מרוב שחם.
איך שאני מתחיל לחשוב שלא יאמן שזה התאריך ואנחנו בעיצומו של גל שרב, מתקשר אלי יואב, חלק מהשלישייה המיתולוגית של יואב גדי ואני.
"גדי מתחתן עוד חודש" הוא אומר לי בזמן שאני מנסה לבחור חולצה.
"אני יודע, גם אני חבר שלו, להזכירך. מה אתה רוצה להגיד בזה?" עניתי לו, "תגיד - כחול או ירוק?"
"לא יודע. כחול. אנא עארף. התכוונתי שבתור שני החברים הכי טובים שלו, שמלווים אותו מכיתה ז', אנחנו צריכים לארגן לו מסיבת רווקים" יואב נשמע עצבני.
"וואלה, צודק. לא חשבתי על זה, יש לך רעיון?" ניסיתי להחזיר את השאלה בחזרה אליו.
"לא יודע. נמצא כבר משהו, מה אתה דואג? אל תהיה קשה. המגבלה היחידה היא שלא בא לי משהו המוני. בוא נעשה משהו מצומצם אבל מדליק. שלושתנו ועוד כמה חברים, אולי גם בני. תחשוב בכיוון של צימר או וילת אירוח".
שעה אחרי שיואב ניתק, המחשבות המשיכו לרוץ - מה עושים למסיבת הרווקים של גדי? זו הפעם הראשונה שאחד מהחברים הקרובים שלנו באמת מתחתן, ככה שאין לנו הרבה ניסיון בארגון של מסיבת רווקים.
גם אין לנו ניסיון עשיר בלהיות במסיבות רווקים - אני הייתי פעם באחת מגעילה שלא ממש יכולה לתת השראה למה שאנחנו רוצים לתכנן.
למזלי הספיק לי ביקור קצר בגוגל כדי שהאסימון ייפול - נשכור יחידת אירוח איפשהו, ונביא אליה מלא חבר'ה. נעשה על האש, אולי גם נצא לאיזה טיול ג'יפים באזור.
רגע, בעצם יואב רצה משהו קטן יותר. טוב, אז לא יהיו מלא חבר'ה. הנה - מצאתי - ניסע לאזור ים המלח - לישוב בשם נאות הכיכר. קטן אבל סולידי.
התקשרתי בחזרה ליואב אבל תפסתי אותו באמצע פגישת עסקים. הספקתי לזרוק לו את המילים "וילה מצחיקולה" שניה לפני שהוא ניתק. לפחות ככה אני יודע שהוא יחזור אלי הכי מהר שאפשר.
צדקתי. חצי שעה אחר-כך יואב היה בחזרה על הקו והתחיל לשאול שאלות. זה מקום קטן יחסית, לשמונה אנשים, זה בדרום, ככה שלא ימאס לנו מעוד איזה טיול לצפון, זה ליד ים המלח ככה שאפשר לקפוץ אם ממש מתחשק לנו - והכי חשוב זה בלב המדבר, עם המון שקט ואפשרות גם לעשות טיול ג'יפים סופר מדליק בגלל שבעל הבית הוא מדריך ג'יפים מומחה.
שכנעתי אותו. עכשיו רק נשאר לארגן את החבר'ה.
שבועיים אחרי השיחה הזו אספתי את גדי לעוד פגישה של המשולש המיתולוגי, או לפחות ככה נתנו לו לחשוב. לא היה לו מושג לאיפה אנחנו נוסעים, אבל סיכמתי מראש עם ורד, ארוסתו, שהיא תכין לו תיק ליומיים. מעניין אם היא שמרה על הסוד.
כשלא יצאתי במחלף האחרון של איילון דרום הוא כבר התחיל להיות חשדן ואני הבנתי שורד היא בת ברית ראויה. המשכתי לשמור על סודיות. אולי הוא הבין שיש כאן הפתעה, אבל לפחות עד שנגיע לשם הוא לא ידע מהי.
איך שנחתנו יואב קפץ עלינו עם מצלמה והתחיל לצלם מכל מיני זוויות את הפרצוף המופתע של גדי. ועוד איזה מופתע, כשהוא ראה את החברים הטובים שלו עומדים שם, בלב המדבר בפתח של "וילה מצחיקולה". "אתה חושב שזה הכל?" אמרתי לגדי. חכה שתראה מה הכנו לך בפנים.