הפרעות אכילה היום מטופלות בתחומי טיפול רבים הן הרפואי, הפסיכולוגי והאסתטי. הפרעת אכילה מוגדרת לפי ה-DSM (מגדיר הפרעות פסיכיאטריות הסטטיסטי) כהפרעה הנמשכת למעלה מחצי שנה המערבת התנהגות קיצונית כלפי אוכל ועיסוק קוגניטיבי ורגשי רב בתחום המזון, האכילה, הגוף והספורט. יש הפרעות אכילה שונות כגון: אנורקסיה נרבוזה- מניעת אוכל מהעצמי עד כדי הרעבה. הפרעה זו מזוהה עם משקל גוף נמוך, יחסים סימביוטיים וקונפלקטואליים עם האם והשגיות. בולמיה נרבוזה לעומתה הינה הפרעה המשלבת בולמוסי אכילה בלתי נשלטים ופעילויות הנועדות לריקון הגוף באופן לא טבעי כמו הקאות יזומות ושימוש במשלשלים. לעיתים בולמיות ניחנות במבנה אישיות גבולי או פסיכוטי, כך שהן מתייחסות לאלמנטים רבים בחייהן כמו לאוכל- מכניסות אותו בשקיקה לגופן, ואחר כך דוחות אותו. הן נוטות לשימוש בסמים, אלכוהול, הכרויות סקס חפוזות, ומסכנות את עצמן בהתנהגות של התמכרות ו מחלות מין . אכילה כפייתית היא אכילה של כמויות אוכל גדולות בפרקי זמן תחומים עד שעתיים לרוב. אותן אפיזודות נחוות על ידי האכלנית כפייתית כבלתי נשלטות, והיא חשה אשמה ובושה על אכילתה, עד כדי כך שנוהגת לאכול בסתר. הפרעת אכילה היא הפרעה שאינה פשוטה לטיפול מאחר והיא מערבת ביטויים גופניים ונפשיים מסובכים הנשענים על כוחות אגו מדולדלים, תפיסת גוף בעייתית, קושי ביחסים עם אחרים, וחרדה מאיבוד שליטה וחדירות גבולות גוף. לעיתים הטיפול מחייב התייחסות פסיכיאטרית המשולבת עם גישה פסיכולוגית או תרפיה באומנות או בתנועה.