Binge eating היא אכילה כפייתית עם התקפי זלילה. לרוב התקף זלילה נמשך עד שעתיים ומאופיין באכילה מהירה של כמויות אוכל עצומות. בניגוד לכך, יש אכלנות קוגניטיבית, שהיא דומה ל הפרעת אכילה כפייתית בחווית חוסר אונים ושליטה המלווה את האכילה, אך יכולה להמשך לכל היום ואינה מוגבלת לזמן ספציפי, ואינה מערבת אכילה מאוד מהירה או כמויות אוכל עצומות בהשוואה לקודמתה. בעוד אכילה כפייתית מוגדרת כהפרעת אכילה, אכלנות קוגניטיבית איננה הפרעה כי אם בעיה שלא מוגדרת ב- DSM. ידוע כי בעיה במיניות או זהות מינית לסבית מקושרת עם אכילה כפייתית. הסיבה המדווחת במחקרים היא הפונקציה שמשרתת האכילה הכפייתית. ניכר כי אכילה כפייתית משמשת להסחת מודעות מבעיות מטרידות, ורידוד המודעות לאכילה ולגוף. מסיבה זאת, נשים לסביות , שיש להן לרוב בעיות חברתיות ואישיות לאור הנטייה המינית, זקוקות להסחת מודעות, ולכן יש סיכוי שיפנו להסיח את דעתן באמצעים כמו אכילה כפייתית. הטיפול בהפרעה יכול להיעשות על ידי טיפול דיאלקטי המותאם להפרעות אישיות גבוליות מבחינת ריסון צרכים, או כל ידי טיפול קוגניטיבי. יומני אכילה נמצאו כלא מוסיפים ערך לטיפול הקוגניטיבי. בעיקר יש חשיבות לקשר הנוצר בין המטפל/ת למטופל/ת. נמצא כי מעבר לשיטת הטיפול, הקשר הנוצר בטיפול הוא אחראי על השינוי שעוברים המטופלים. בטיפול בהפרעת ראכילה תהיה התייחסות גם למיניות בדרך כלל אפילו אם המטופלת איננה לסבית או דו מינית . הסיבה לכך היא שיש קשר בין אכילה, גוף ומיניות.