|
החיים בתוך צורה אנושית וזמנית, הם הרבה יותר שבירים ונזילים ממה שאנחנו חושבים. בחיי היומיום רובנו לא מכירים בעובדה זו, אנחנו שוכחים את זה. השכחה או חוסר המודעות לגבי הארעיות והנזילות של הצורה האנושית (כמו גם של כל צורה אחרת), מביאים תחושה של כבדות וצובעים את חיינו בצבעים מאוד קודרים.
למאמר המלא...
|
|
רגע לפני שאני יוצא לסוף שבוע ארוך של ויפאסנה בצפון, החלטתי להקדיש את הבוקר הזה כדי לשתף אתכם בתובנות שלי לגבי אחד ההרגלים ההרסניים ביותר שלנו. אני מדבר על ההרגל המוזר שלנו להעריך באופן מוגזם את העתיד. הערכה מוגזמת שמצמצמת את הרגע הזה וגורמת לנו להאמין שהחיים האמיתיים (או כל דבר טוב אחר) נמצאים בעתיד.
למאמר המלא...
|
|
הסבל קיים. זוהי עובדה שככל שהיא לא נעימה, אי אפשר להתעלם ממנה או לברוח ממנה. הסבל מתחיל כבר עם לידתנו אל העולם. אנחנו מגיחים מתוך רחם אמנו לאחר שמופעל עלינו לחץ אדיר שהוא בטוח לא נעים ומה הדבר הראשון שאנחנו עושים כשאנחנו יוצאים? בוכים! ואם אנחנו לא בוכים (זה מה שקרה איתי אגב, על פי הסיפורים של הוריי), אז מישהו צובט אותנו כדי שנבכה. הבכי הוא אחד הסימנים לכך שאנחנו בחיים. הלידה היא טראומה קשה.
למאמר המלא...
|
|
הנה זה שוב, כמו בכל שבוע, רק אני וקובץ WORD פתוח שבתוכו דף לבן וחלק ומצד שמאל למעלה אני מיד רושם את התאריך. עם התאריך הכי קל להתחיל, כי התאריך ידוע. עם כל השאר לא תמיד זה קל. כל השאר לא ידוע, הסוף לא ידוע, אפילו השורה הבאה עוד לא ידועה...עד שהיא ידועה. ישנה רק כוונה, כוונה חופשייה ומנותקת מכל תוצאה. במקרה הזה, הכוונה היא לכתוב לכם משהו על הכוח העצום שטמון בתוך אי הודאות.
למאמר המלא...
|
|
כנראה שכולנו מכירים היטב את האיש שמדבר בתוך הראש, זה ששופט, משער, מניח, מפרש, מנתח, מאשים, מפחד, מצפה ועוד...האיש הזה גוזל מאיתנו כמויות עצומות של אנרגיה ואחראי למרבית הסבל האנושי על מגוון צורותיו. אם בזה הרגע אתם שומעים קול בתוך ראשכם שאומר: "על איזה איש לעזאזל יואב מדבר?" אז זהו בדיוק האיש שעליו אני מדבר.
למאמר המלא...
|
|
הפעם נתחיל בסיפור...לפני כ-2,600 שנה, במקום בו ניצבת היום העיר מומבאי (לשעבר "בומביי", העיר הגדולה ביותר בהודו והשנייה בגודלה בעולם) חי זקן מתבודד, אדם רב-קדושה. כל מי שפגש אותו העריץ אותו בשל טוהר נפשו ורבים סברו כי הוא הגיע לשחרור מלא.
למאמר המלא...
|
|
ישנה יכולת מסוימת שחסרונה הוא מתכון בטוח לחיים בלתי מאושרים, שבאופן בלתי נמנע כוללים רמות שונות של: סבל, כאב, חוסר שביעות רצון, חוסר סיפוק, חוסר שלווה ועוד. זוהי לא "עוד יכולת", זוהי יכולת בסיסית, זהו כושר טבעי ועם זאת נדיר כל כך.
למאמר המלא...
|
|
ככל שאנחנו יותר ויותר מצליחים, התובנה הזו מוכיחה את עצמה בצורה בולטת יותר במציאות שלנו. זאת מכיוון שהצלחה וביקורת הם שני דברים שהולכים יד ביד. ככל שאתה מצליח יותר, צפה ליותר ביקורת מהסביבה. כנראה שבגלל זה אלברט הובארד אמר: "כדי להימנע מביקורת, אל תעשה שום דבר, אל תגיד שום דבר, אל תהיה שום דבר...".
למאמר המלא...
|
|
התיאוריות הקלאסיות בנוגע לצרכים האנושיים סברו כי לאחר שבני האדם עולים מעל למצב של הישרדות ומספקים לעצמם רמת מחייה בסיסית הכוללת: קורת גג, אוכל, מים ואמצעי נוחות מינימליים נוספים, הם מתחילים להתעסק בעניינים עמוקים יותר של שייכות ומשמעות. אגב, אני סבור שבימינו התיאוריות האלה כבר לא תקפות לכל בני האדם. בכל אופן, בשלבים האלה אנחנו מתחילים לשאול שאלות כגון: מי אנחנו? למה אנחנו כאן? מהו התפקיד או התכלית של חיינו?
למאמר המלא...
|
|
כשאנחנו באים מתוך האי-ידיעה, מתוך מקום של חקירה ופליאה, אנחנו הופכים אחד עם החיים ומאפשרים להם לחיות אותנו. אחד הדברים הנפלאים שקורים בתהליך הזה, הוא שאנחנו מקבלים גישה ל"תוכנית הלימוד" העשירה ביותר של החיים. במילים אחרות, אנחנו לומדים וצומחים בטירוף. במצב הזה, השראה מציפה אותנו מכל מקום וכמעט בכל רגע...לפעמים זה מגיע מהמקומות הכי לא צפויים שיש.
למאמר המלא...
|