מדוע בתחתית הגהנום נמצא גן העדן ? ומדוע בסוף הכל בהכרח מתהפך לטובה ?

מדוע בתחתית הגהנום נמצא גן העדן ? ומדוע בסוף הכל בהכרח מתהפך לטובה ?

מדוע בתחתית הגהנום נמצא גן העדן ? ומדוע בסוף הכל בהכרח מתהפך לטובה ?

גהינום וגן עדן הם כמובן ביטוי רגשי למצבים השונים שבו האדם נמצא. כאשר האדם מרגיש טוב, הרי שהוא מרגיש גן עדן וכאשר האדם מרגיש רע אז הוא מרגיש בגהינום. מי שיתבונן בעניין יראה כי כל הרע שבעולם שורשו בחוסר הבנה. היינו כי רע קיים רק כאשר רצונו של האדם לא תואם את המציאות. ואילו היה האדם מבין את ההגיון של המציאות, הרי שהוא היה רוצה את המציאות כפי מה שהיא וממילא הוא לא היה מרגיש רע.

וגם אם האדם מבין את המציאות אך עדיין הוא לא מסכים איתה, הרי שזה בעצם גם סוג של חוסר הבנה. הבנה היינו עד לרמה של הסכמה. אם ההבנה היא חלקית, דהיינו האדם לא מגיע לרמת הבנה של הסכמה, הרי שיש חוסר הבנה, שיוצר רע.

ובאמת, כל הרע שבעולם הוא רק בחוסר הבנה. כאשר קורה לאדם משהו נגד רצונו, והוא לא מבין למה ומדוע לא קרה כפי מה שהוא רצה, וכאשר האדם מרגיש שהוא היה יכול לעשות את המציאות טוב יותר, כי הוא יותר חכם וכולי, הרי שזה גורם לו להרגיש רע.

והגהנום היינו מצב שבו קיימים פערים בין רצונו של האדם לבין המציאות. וככל שהפערים האלו יותר גדולים, כך האש של הגהנום יותר ויותר חזקה וכולי. ותחתית הגהנום היא המצב שבו האדם לא מסכים על שום דבר עם המציאות, שזה המצב הקיצון של להרגיש רע. מצב שבו אין שום הסכמה על שום דבר בין האדם לבין המציאות, שזה כמובן התחתית של הגהנום.

יחד עם זאת, בתחתית הגהנום נמצא גן העדן. ובסוף הכל חייב להתהפך לטובה בהכרח. והעניין הוא כי האדם מטבעו כל הזמן מנסה להבין את המציאות. ובפרט כאשר רע לאדם, אז הוא עוד יותר מנסה להבין את המציאות. וכאשר האדם מגיע להבנה שלמה של המציאות, על ידי זה הוא מרגיש טוב. וככל שרמת ההבנה של האדם את המציאות גדולה יותר, כך האדם מרגיש טוב יותר.

אלא שכאשר מנסה האדם להבין את המציאות, לפעמים הוא מגיע למקומות שהרצון שלו להבין את המציאות, גורם לכך שהוא עוד יותר לא מבין את המציאות. הדבר דומה לאדם רגיל שמנסה להבין אדם חכם / טיפש מאוד. שלפעמים הניסיון והרצון להבין את האדם המאוד חכם / טיפש, גורם לאדם שמנסה להבין כמעט להשתגע מרוב לחץ שהוא לא מבין את ההגיון של החכם / טיפש ביותר.

ולפעמים כאשר האדם מנסה להבין דברים מאוד פנימיים במציאות, לפעמים הדברים האלו מאוד קשים להבנה. וככל שהאדם מנסה יותר להבין, כך נוצרת יותר חוסר הבנה. וכך האדם מרגיש יותר ויותר רע.

אלא שהתהליך הזה הוא בהכרח סופי, וממילא בסוף הוא מתהפך כולו לטובה. כי כאשר האדם מנסה להבין ולהבין, בסופו של התהליך יכול לקרות אחת משתי אפשרויות. אפשרות אחת היא שהוא אכן יבין את הכל ואז ממילא הגיע השלום המיוחל עם המציאות. אפשרות שנייה היא שבסופו של התהליך האדם לא יבין את המציאות בכלל, וגם אז יגיע השלום המיוחל.

ונסביר, כי באמת האדם מרגיש רע לא רק בגלל שהוא לא מבין את המציאות, אלא דווקא גם בגלל שהוא כן מבין את המציאות. היינו כי רע יכול להיווצר רק על ידי זה שהאדם רוצה אחרת מאשר מה שקורה. וככל שהאדם חכם יותר, כך יש לו דעה יותר עצמאית, וכך יש לו רצון יותר עצמאי, וממילא קיימת האפשרות להתנגשות בין הרצון של האדם לבין הרצון של המציאות.

אם היה האדם לא מבין בכלל את המציאות, דהיינו מרגיש שהוא לא מבין שום דבר, ממילא הוא לא היה שיפוטי לחלוטין לגבי המציאות, והוא היה מקבל את הכל באהבה. אלא שהשכל והחוכמה של האדם גורמים לו לא להבין את המציאות. ואז ממילא קיים רע. כך שבאמת הרע הוא תוצאה של הבנה חלקית את המציאות.

וכאשר האדם מנסה להבין את המציאות, וכאשר הוא מגיע לנקודות שבהן אין אפשרות להבין את המציאות בשכל אנושי, אז אם הוא שורד את הלחץ הנפשי והעצום של תחתית הגהנום שיש שם, אז בסופו של דבר או שהוא מבין את השכל העל אנושי בדרך כלשהי, או שהוא לא מבין שום דבר, ואז הוא פשוט הופך להיות מודע למציאות בלי שום שיפוטיות.

בכל מקרה, בסוף התהליך של הרע, מגיעה נקודה שבה הערבוב של הבנה וחוסר הבנה של המציאות נגמר. וכאשר האדם נמצא בכל אחד מהקצוות של הבנה שלמה או אי הבנה בכלל, אז ממילא הכל מתהפך לטובה.

ראה גם:

* מדוע במעמקי הגהנום נמצא גן העדן ? ואיך בסוף הכל חייב להתהפך לטובה ?.

המאמר מדוע בתחתית הגהנום נמצא גן העדן ? ומדוע בסוף הכל בהכרח מתהפך לטובה ? - מהאתר EIP.co.il
הכנס לאתר ותהנה ללא הגבלה מעוד מאמרים על: טוב, גיהנום, התנגדות, לחץ, הגיון, שכל דעת ועוד ...