קיבוע אשך הוא הליך שבו המנתח מחזק אשך שלא צנח בתוך שק האשכים, לרוב באמצעות תפרים נספגים. ההליך מבוצע לרוב בתינוקות זכרים או ילדים צעירים מאד כדי לתקן מצב של אשכים טמירים, שהוא המונח הרפואי לאשכים שלא צנחו לתוך שק האשכים. קיבוע אשכים מבוצע גם לעתים על מתבגרים או בוגרים, ועשוי לכלול אשך אחד או את שניהם. אצל בוגרים, קיבוע אשכים מבוצע לרוב כדי לטפל בפתלת האשכים, שהיא מצב חירום אורולוגי הנובע מהתפתלות של האשך סביב חבל הזרע, דבר הגורם לקטיעת אזפקת הדם לאשך.
בין שמות אחרים לקיבוע אשך נכללים אורכיופקסיה, אורכידופקסיה, אורכיופקסיה מפשעתית, תיקון אשך שלא צנח, תיקון אשך טמיר ותיקון פתלת האשך.
מטרה
על מנת להבין את הסיבות לביצוע קיבוע אשך בילדים, מועיל לדעת את מתווה ההתפתחות התקינה של האשכים אצל תינוק זכר. הגוברנאקולום הוא רצועה הדומה לחבל הטבור המחברת בין האשכים באזור המפשעה של עובר זכר עד סוף החודש השביעי של ההריון. בין השבועות ה-28 וה-35 של ההריון, הגוברנאקולום נודד אל תוך שק האשכים ויוצרת מקום אליו יכולים האשכים לצנוח. בהתפתחות תקינה, האשכים הולכים בעקבות הגוברנאקולום אל תוך שק האשכים עד שהתינוק נולד. התבנית הרגילה עלולה להיות מופרעת על ידי מספר גורמים שונים, כולל הפרשה בלתי מספקת של אנדרוגן (הורמון המין הגברי), חריגויות מבניות באיברי המין של הילד ועצבים פגומים באזור איברי המין.
קיבוע אשכים מבוצע בילדים בשל מספר סיבות:
- כדי להקטין את הסיכון לעקרות
- כדי להקטין את הסיכון לסרטן האשכים.
- כדי להקטין את הסיכון לפציעה טראומתית באשכים.
- כדי למנוע את התפתחותו של בקע באשכים.
- כדי למנוע פתלת האשכים בגיל ההתבגרות.
- כדי לשמור על הופעה רגילה של שק האשכים.
הסיבה המובילה לביצוע קיבוע אשכים אצל זכר מתבגר או בוגר היא פתלת האשכים, ולא אשכים טמירים. אשכים שלא צנחו עד שנער הגיע לגיל ההתבגרות לרוב מוסרים כליל באמצעות הליך המכונה כריתת אשך.
המאמר מוגש מטעם IMED פורטל הרפואה המקיף והגדול ביותר בישראל , ניתן למצוא בו את אינדקס הרופאים הרשמי של אתר YNET.