אמר הפני מנחם מגור - למה חז"ל אומרים לנו לכף זכות? למה הכול עם כפיות? ומתרץ - אל תחשוב שהכוונה היא לכלי אוכל, אלא הכוונה היא לכף נעליים . מה קורה לנעל, שלא נכנסת לרגל? ! לוקחים כף נעליים, ודוחפים בכוח... אמר הפני מנחם - לדון את השני לכף זכות, לא תמיד הולך ... צריכים לפעמים לדחוף בכוח!
בזאת בגימטריא שפל ובגימטריא קדוש, והיינו שאמר הקב"ה לאהרן הכהן, דכדי לעבוד את השי"ת צריך שיהיה לאדם את שתי הבחינות, שיהיה שפל בדברים הנוגעים בינו לבין עצמו, אך בדברים הנוגעים כלפי שמיא צריך שיהיה ויגבה לבו בדרכי הקדושה. )שיח יעקב יוסף(
בחירה היא הסכמה עם רצונותינו או הליכה נגדם.
"ואהבת לרעך כמוך, לא קונים בשוק... מחיוכים ופרישות שלום לכל צד, לא נעשים יהודי טוב בשום דבר וגם לא באהבת הזולת, ורק דרך ה"אני ה'" עולים ל"ואהבת לרעך כמוך", ככל שגדלים בזה כך גדלים בזה. וככל שמתרחקים מ"אני ה'" כך ממילא מתרחקים מאהבת הבריות, ומתקרבים רק לאהבת עצמו ולשנאת הבריות!... )לב שלום(
גשמים באמצע תמוז... ("מעיין האמונה" עמ' שעב-שעח)
כאשר הוכתר הצדיק הבבא סאלי זצ"ל להיות כרב והוא בן שלושים שנה. בתפיללת שלטו המורדים העריצים צמאי הדם, והוא עקר לבודניב שהייתה בשלטון צרפתי. במלחמתם נגד המורדים הקימו הצרפתים מחנה צבאי על גדת הנהר, ששימש עד אז לטבילת מצווה. כיון שכך, כינס את פרנסי הקהילה וזירזם לבנות מקווה מהודרת. נענו לדרישה, וחיוו דעתם שהבניה תארך כשנתיים ימים. נחרד: "ועד אז?!" החליט לבנות מקווה מהודרת בחצר ביתו, בקצב מזורז. בתוך חודשיים - אייר וסיון - נבנתה המקווה בתכלית ההידור. בצידה "אוצר" בו יקוו מי הגשמים. אמנם לא רבים הם באזור המדברי, אבל רשת תעלות שנחפרו סביב תנתב את מי הגשמים העתידים לרדת אל ה"אוצר" המוכן לקלטם ולהכשיר את המקווה ליעדה. אך עתה חודש תמוז, והחמה יוקדת בעוז. יאלצו להמתין עד לעונת הגשמים כדי שה"אוצר" יתמלא והמקווה תוכשר. ועד אז?! יצא לסקור את המקווה המהודרת כשאליו נלווים תלמידו הקרוב, הגאון המקובל רבי יחיא שניאור זצ"ל ומשמשו רבי אברהם אמויאל, שסיפרו את שארע. בחן את המקווה שנבנתה ברוב פאר והדר, נשא עיניו השמימה וקרא: "ריבונו של עולם! ציוויתנו על חיי קדושה וטהרה, ואנו חפצים לחיות כרצונך. עשינו את המוטל עלינו, עכשיו עשה את שלך!"... לא הספיקו לפנות משם, עד שהתקדרו השמים בעבים בעיצומה של תקופת תמוז, גשם עז ניתך והמים שטפו בתעלות שניכרו עבורם ומילאו את בור ה"אוצר"! מה רבה הייתה השמחה!
לפתע קדרו פניו. הוא הבחין שהחיבור בין התעלות ואוצר מי הגשמים נעשה על ידי מרזב ברזל שנקבע בקרקע. אמנם מרן ב"שולחן ערוך" מכשיר, וכן דעת כל הפוסקים, מלבד הגאון רבי יהודה עיאש זצ"ל בספרו "בית יהודה", שפוסל. ובכן, מה? האם נסמוך על טבילה שפסולה לדעת אחד הפוסקים? הורה לרוקן את אוצר מי הגשמים! הרוחות נסערו: הלא דעת יחיד היא, ונדחה מהלכה! בן דודו ורעו האהוב הגאון רבי יחיא אדהאן קרא בסערת ליבו: "רבנו, עלי ועל צווארי שמקווה זה כשרה! הרי לא בכל יום מתרחש נס, על אחת כמה וכמה שאינו מתרחש פעמיים ביום אחד!" ואכן, השמים כבר נטהרו, והשמש יקדה במלוא עוזה. הגשם הפתאומי, הניסי חלף עבר. אבל הצדיק לא שעה להפצרות. עמד על העושים במלאכה שדלו את המים בעמל, וייבשו את ה"אוצר" כליל. לאחר מכן עקרו את מרזב המתכת והחליפוהו בלוח עץ. כשסיימו, ועמדו אמר: "מרן ה 'בית יהודה', עשינו כהוראתך ופסלנו את המקווה כשיטתך. עתה, ראה נא שיתמלא ה 'אוצר'! עמוד והעתיר לפני כסא הכבוד למען טהרת ישראל!" עודו מדבר ורוח סערה הגיחה, ונשאה עמה עננים קודרים שהאפילו את השמים. ירד מטח גשמי זעף, גשם ברכה, ששטף בתעלות וגדש את ה"אוצר". ואז פסק בפתאומיות והעננים התפזרו, והמקווה הוכשרה לכל הדעות!
החוויה היהודית
http://h-y1.coi.co.il/
http://dosanova.co.il/