|
אומר ה"שפת אמת" מצוות הלילה של ליל פסח כולם שייכיםלפה, מצות והגדת לבנך, סיפור יציאת מצרים, מצווה של הלל והודאה, אכילת קרבן פסחבזמן שבית המקדש קיים, אכילת מצה, אכילת אפיקומן, הכול הוא מצוות הפה, ממילא הפהשואב את החיות ממצוות הלילה ומתעלה בהם, ולכן היום טוב נקרא פסח פה - סח שהפהמדבר.
בזוהר הקדוש נאמר כי "גלות מצרים" נקראת"גלות הדיבור", ולכן אומר האריז"ל )שער הכוונות ו"פרי עץחיים" לחג המצות( , ירדדו למצרים אצל מלך שנקרא "פרעה" מלשון פה- רע ויצאנו ממצרים על ידי חג שנקרא "פסח" מלשון פה - סח.
''הזדמנות יכולה לדפוק פעם אחת בלבד, אבל פיתוינשען על פעמון הדלת''
העלייה האחרונה של 'חזק' נקראת "אחרוןחזק". לפני שנים אמרתי משמיה דמרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א שאפשרלרמז בעניין זה, שאפילו אם האדם מרגיש שהוא בבחינת "אחרון" - כבר כלוכל הקיצין - אין לו כבר כוח לסבול את הקשיים, והוא אינו רואה תקווה ואחרית טובה- עולם חשך בעדו - אף על פי כן "חזק" ? יראה לחזק את עצמו ולהחיש תקווה בנפשו שעוד יהיה טוב, ובקרוביראה בעיני בשר את ישועתו הקרובה לבוא.
השותף בחנות (על-פי ספרו של נכדו, 'זכרון ניסן'')
'השותף' - כך כונה האיש בפי אנשי שוק הבוכרים. רבים היו משוכנעים שהאיש העובדבחנות הירקות של ר' ניסן גדניאן הוא אכן מבעליה, ואף היו שסברו כי ר' ניסן אינואלא שכיר שלו.
האשם בטעות שהשתרשה לא היה אלא ר' ניסן עצמו. כך למשל כאשר עברו כמה ילדים לידהחנות וביקשו מר' ניסן טוב הלב פרי או ירק כלשהו, בהכירם את נדיבות לבו, נענובתשובה: "אם תעבירו את הארגז הזה לפינה השנייה".
על תמיהתם היה ר' ניסן משיב: "אני עצמי הייתי שמח להעניק לכם את הפרי אוהירק בלי תמורה, אך עליי לקבל תחילה את רשותו של שותפי. לכן אני צריך לבקש מכםשתעשו עבודה כלשהי".
ה'שותף' זכה ליחס מכובד מאוד מצידו של ר' ניסן. בניו של ר' ניסן סיפרו כי בכליום שישי נהג אביהם להכין שתי שקיות ירקות - בעבור משפחתו ובעבור השותף - אךבשקית של השותף הניח את הירקות המובחרים, ואילו לעצמו הסתפק בשאריות שהותירוהלקוחות. ר' ניסן היה מצווה על אחד מבניו לשאת את השקית של ה 'שותף' לביתו, כדילחסוך ממנו את הטרחה.
הידידות בין השניים הייתה אמיצה כל-כך, עד שהיו שסברו כי השניים אחים. האמתהייתה שונה בתכלית. עד לא מכבר היה ה 'שותף' הנכבד מובטל יושב קרנות, שבילה אתשעותיו ישוב על ארגז הפוך ברחוב.
יום אחד התמקם מול חנותו של ר' ניסן, משוחח עם עוברים ושבים על דא ועל הא ומעבירזמנו באפס מעשה. ר' ניסן התמלא רחמים על האיש. כשהחל לתהות על קנקנו, הצטערלגלות שהלה גרוש זה שבע שנים וחי לבדו.
בלבו גמלה החלטה 'לאמץ' את האיש ולחלץ אותו ממצבו הביש. יום אחד פנה אליו והציעבפשטות: "אולי תרצה להיות שותף שלי בחנותי?".
הלה הביט בו בתימהון. "שותף? שלך?", שאל.
"כן!", השיב ר' ניסן בביטחון, "זו תהיה הזדמנות מצוינת בעבורךלהתפרנס בכבוד".
"אבל איך?!", שאל הלה, "והלוא אין ברשותי אפילו פרוטהשחוקה!".
"אה", הניף ר' ניסן בידו לאות ביטול, "זו אינה בעיה. העיקר שתתחיללעבוד, לצבור רווחים, ולהתקדם לעבר עתיד חדש".
הדברים, שנאמרו בתום לב ובפשטות, התקבלו על ליבו של האיש, והוא הסכים ל 'שותפות'."מה נדרש ממני לעשות?", שאל.
"שעתיים ביום", השיב ר' ניסן. "כאשר אני פורש לביתי לארוחתהצהריים ולמנוחה קלה, עליך לעמוד על מקומי בדוכן ולשרת את הלקוחות". ה 'שותף'הנהן בהסכמה.
למחרת החלה השותפות להתנהל בפועל. האיש התייצב בדוכן בשעה היעודה, ובעזרת העידודוהתמיכה של ר' ניסן החל לצבור ביטחון ולעשות את עבודתו נאמנה. השינוי שחל בו היהמיָדי. הוא זנח את בטלנותו, והחליף את העצלות במרץ של עשייה. ככל שחלף הזמן,נראה היה כי נהפך לאדם חדש, מלא סיפוק ממעשי ידיו, ועם ייעוד וטעם בחייו.
אלא שזה היה רק השלב הראשון בתכניתו של ר' ניסן. כשנוכח שהאיש עלה על המסלולהנכון, החליט כי הגיעה השעה לשקם את משפחתו ההרוסה, ולסייע לו לקיים את מצוות'מחזיר גרושתו'.
אלא שר' ניסן עדיין לא ידע עד כמה זה יהיה מהלך מאתגר.
הוא החל לחקור על דבר הגרושה ומעשיה מאז פרידתה מבעלה, והתברר כי היא וילדיהמתגוררים אצל קרובי משפחתה בעפולה. הקשר בין השניים ניתק לגמרי, והיא מסרבתאפילו לשמוע על הרעיון לחזור ולהינשא לו.
ואולם ר' ניסן לא אמר נואש. הוא התקשר שוב ושוב אל האישה וניסה לשכנע אותה שבעלהלשעבר היטיב את דרכיו. פעם אחת, כשחייג לבית קרוביה, הבהירו לו הללו במילים לאמנומסות כי יחדל מניסיונותיו.
אך ר' ניסן אינו מרים ידיים. שוב ושוב הוא מגייס את כל כוח השכנוע שלו ואתהכריזמה הטבעית שבה ניחן, ומסביר לבני המשפחה ולאישה עצמה כי הבעל לשעבר איננוהאיש שהכירו. הוא בעל תשובה במלוא מובן המילה, איש ישר דרך, עמל לפרנסתו ורואהבה ברכה..
לבסוף הצליח לשבור את חומת ההתנגדות, ולקבל את הסכמת המשפחה לפגוש את האישה. ר'ניסן קנה זר פרחים מרהיב, עזב את דוכן הירקות שלו בידי ה 'שותף' ונסע לעפולה.בשיחתו עם האישה לא חסך בתיאורים על המהפך שחל ב 'שותפו', בתקווה להשכין שלוםבין בני הזוג.
חזקה על דברים היוצאים מן הלב שנכנסים אל הלב, ומרגע לרגע קנו דבריו משכן בליבה,עד שהסכימה - לא בלי ספקות - לנסוע לירושלים, לבחון אם אכן כנים דבריו של ר'ניסן.
ואכן, תדהמתה של האישה לא ידעה גבול. היא הביטה בזבן המתנהל מול לקוחותיובביטחון, בבגדיו המכובדים ובדמותו המטופחת, ולא מצאה זכר לבעלה לשעבר, ההולך בטלוהמוזנח.
בו במקום הביעה את הסכמתה לנסות את האפשרות להינשא לו מחדש. לא עבר זמן רבוהשניים עמדו תחת החופה, ולבו של ר' ניסן מלא על גדותיו בשמחה כ 'מחותן' ראשיבשמחה.
השנים חלפו. ה 'שותף' וזוגתו זכו להקים מחדש בית נאמן בישראל, ואף נולדו להם עודילדים. והשותפות עצמה - זו הוסיפה להתקיים בהצלחה, לשביעות רצון כל הצדדים, במשךשלושים שנה!
|