הרבה אנשים עוברים ניסיונות ממש לא פשוטים בחיים והם שואלים את עצמם "מה זאת עשה הא-לוקים לנו "? ברור שיש הרבה סיבות ולא תמיד אפשר להבין את דרכי ה', לעניות דעתי, יש סיבה שתמיד מתאימה, כל אדם שעובר קושי יכול למנף את הקושי כדי להיות יותר רגיש לאחרים, וממילא יוכל להיות לעזר לאחרים ולקיים את אחד מעמודי העולם בהידור, עמוד החסד !
'' ויקרא שמי ושם אבותי" (מ"ח, ט"ז ( - שואלים המפרשים מדוע יעקב מזכיר את שמו לפני שם של אבותיו? ועוד קשה, בתפילת שמונה עשרה אנו אומרים "אלוקינו ואלוקי אבותינו" וגם כאן אפשר לשאול, למה אנו מקדימים את אלוקינו לאלוקי אבותינו? ונראה לומר שזכות אבות היא דבר מצוין, בתנאי שאנו ראויים לזה, שלא יגידו עלינו את הפתגם השגור בפי העם שאומרים שייחוס זה כמו בצל - החלק הטוב קבור באדמה ..
חידוש שמענו מרבנו החזון איש זצ"ל ששם האדם נקבע כפי שקורין אותו ולדבריו מי שנקרא בעת המילה ב ב' שמות וממשיכים לקרוא לו רק בשם אחד אין לו אלא שם אחד ולכן אם רצונם בשני השמות יש לדקדק לקוראו תמיד בשני השמות ואם רצונם בלאו הכי לקרוא אחר כך לבנם בשם אחד לדעתו ראוי לכתחילה בלידתו לקרוא לו בשם אחד .
כידוע, המילה "שם" בא מהשורש של שומה [=לשום , להעריך] (רש"ר הירש זצ"ל) וא"כ כל ערך האדם תלוי בשמו ובאופן שקוראים לו. וזו הסיבה שיש חשיבות מאד גדולה לשם שקוראים לילד, ולא כמו המון טועי העם ש 'ממציאים ' שמות כדי שיראה 'מקורי'... שנזכה לשם טוב !
בזכות מעשה חסד 'שבו בנים לגבולם ' : ) מתוק מדבש, הרב ברוך בוקרה שליט"א גיליון 143. המעובד ע"פ סיפור שהובא בגיליון 'המאיר '(
לפני כשלושים שנה לערך נתבקש הרב דוד שוחט שליט"א להרצות בפני קבוצה של יהודים וגויים בניו-יורק. הוא התלבט איזה נושא יוכל להתאים ליהודים ולגויים? ולבסוף החליט לדבר על נושא הצדקה שהוא ערך אוניברסלי לכל בני האדם . הוא פתח את הרצאתו בסיפור הידוע על 'יוסל'ה קמצן קדוש ' ואמר: בעיר קראקוב חי יהודי עשיר מאוד שהיה ידוע כקמצן גדול שלא היה מוכן לתרום לשום אדם ולשום ארגון כל שהוא . יתרה מזו, כאשר היה מגיע אליו אדם ומבקש צדקה הוא היה שואל אותו לשמו ולכתובתו ולבסוף היה מגרשו בביזיון ואומר ' כלום אינך יודע שאני קמצן? ואיש לא מקבל ממני תרומה ?' לאחר פטירתו החליטו לקברו בחלקה צדדית בבית העלמין שהייתה ידועה כחלקה לנפטרים שהיו מוקעים חברתית בשל מעשיהם הרעים .
בשבועות שלאחר ההלוויה החלו לפקוד את ביתו של רבי יום טוב ליפמן - בעל ה 'תוספות יום טוב' זיע"א עניים רבים כשבפי כולם בקשות לעזרה לקראת שבת קודש . ' כיצד הסתדרתם עד היום?' שאלם הרב ובפי כולם הייתה תשובה זהה 'האמת היא שבכל ליל שישי היינו מוצאים מתחת לדלת הכניסה מעטפה ובה סכום נכבד שהספיק לנו לצרכי השבת ולצרכי השבוע שאחריו... ואולם התמיכה הזו פסקה מלהגיע בפתאומיות ולכן אין לנו ברירה אלא לפנות לרב '. כעת הוברר לרב שהנדיב המסתורי אינו אחר אלא אותו יוסל'ה הקמצן הידוע אשר כעת נתגלה כאיש חסד שכל חייו פעל ונדב צדקות רבות כמתן בסתר . הרב קיים עצרת זיכרון מרכזית בבית הכנסת הגדול ושם בנוכחות כל בני הקהילה ספד את יוסל'ה תוך שהוא מפרט את מעשיו הכבירים. לבסוף פתחו את ארון הקודש ובקשו מיוסל'ה מחילה על שחשדו בו לשווא ועל הביזיון שנגרם לו בחייו ובמותו . יחד עם זאת הורה הרב לאנשי ה 'חברא קדישא' כי עם פטירתו הוא מבקש שיקברוהו סמוך לקברו של יוסל'ה וכך אכן נעשה.
עם סיום ההרצאה המרתקת ניגש אליו אחד המשתתפים שהיה כומר נוצרי וביקש ממנו לחזור על הסיפור... הרב אמר לו שכעת הוא מאוד ממהר ואם הוא רוצה הוא מוזמן להגיע אליו לבית המלון למחרת . הכומר אכן הופיע בשעה היעודה והרב חזר בפניו על הסיפור ... בזמן הסיפור התרוצץ הכומר הלוך ושוב כאשר הוא מהרהר בחוסר מנוחה. עם סיום הסיפור ניגש הכומר לרב ואמר לו ' כבוד הרב, אני רוצה לומר לך שכפי הנראה אותו יוסל'ה קמצן קדוש בסיפור שסיפרת הוא אחד מאבות אבותיי '... הרב שוחט הופתע מן האמירה, שתק לרגע וענה 'לא יתכן ... הלא אתה גוי ויוסל'ה היה יהודי '... ' רבי, כעת לי יש סיפור לספר לך' פתח הכומר ואמר 'נולדתי במדינת טנסי בארה"ב, אבי היה רב סרן בצבא ארה"ב בזמן מלחמת העולם השנייה, באירופה פגש אבי נערה יהודייה , הוא הביא אותה אתו הביתה כ 'כלת המלחמה' שלו ואיש לא ידע מנין היא הגיעה. זמן קצר לאחר חתונתם נולד להם ילד אותו הם גידלו בדבקות על פי המסורת הנוצרית קתולית, הילד גדל ולמד בסמינר נוצרי ופנה להמשיך בלימודי כמורה . אמו של הכומר מתה בדמי ימיה שבנה עדיין צעיר לימים . על ערש מותה היא חשפה בפני בנה הנבוך את סוד זהותה , לאחר שקראה קריאת שמע + ווידוי היא פנתה לבנה ואמרה ' בני היקר, אני רוצה שתדע שאתה יהודי '. היא יידעה אותו בדבר מורשתו וסיפרה לו כי אחד מאבותיו קבור בקראקוב ליד חכם יהודי גדול בשם ה 'תוספות יום טוב ' ואז היא סיפרה לו את כל הסיפור על יוסל'ה... ממש מילה במילה כמו הסיפור שסיפר הרב . לאחר פטירת אמו הדחיק הכומר את כל הסיפור מליבו כי חשב שאמו בדתה אותו לפני מותה. הוא חזר לשגרת חייו והעניין נשכח מליבו . ' כבוד הרב' סיים הכומר 'הילד הזה הוא אני... כעת אני יודע שהסיפור אותו שמעתי מאמי הוא סיפור אמתי, כי זה ממש אותו הסיפור שאתה סיפרת, אבל איני יודע מה זה אומר לגביי ומה אני אמור לעשות כעת ?'... ' כבוד הרב' הוסיף הכומר ואמר 'הרי אני כומר בעל שם, יש לי קהילה גדולה של מאמינים מסורים, אני ממש אובד עצות ' הרב שוחט שמע את הדברים והציע לעזור לו בכל דרך אפשרית, הוא עודד אותו לחקור את מורשתו ואף קישר אותו עם ארגון שעסק בכך . הם נפרדו בידידות ובברכות לבביות, הרב לא ראה ולא שמע אודות הכומר במשך שנים רבות .
לפני מספר שנים ביקר הרב דוד שוחט בכותל המערבי והתפלל, עם סיום תפילתו ניגש אליו אדם דתי מזוקן ואמר ' שלום עליכם הרב שוחט '... ' עליכם השלום' ענה הרב 'מי כבודו ?' 'הרב לא זוכר אותי? אני הכומר לשעבר אותו פגשת בניו יורק... חלפו כמעט שלושים שנה, ברוך השם זכיתי לעזוב את הנצרות וחזרתי לחיק היהדות... כי הרי יהודי לעולם לא מתנתק מבני עמו. הרב שוחט הנפעם חיבק את הכומר לשעבר ובירכו מקרב לב . וזה עדיין לא סוף הסיפור... לאחרונה גילה הרב שוחט כי הוא צאצא ישיר של בעל ה 'תוספות יום טוב' זיע"א . וכך בצומת דרכים מופלאה זו פגש צאצא של ה 'תוספות יום טוב' את צאצאו של 'יוסל'ה קמצן קדוש' - הנדיב הנסתר של קראקוב ושינה את גורלו בהשגחה פרטית מופלאה .
החוויה היהודית
http://h-y1.coi.co.il/
http://dosanova.co.il/