השכלה גבוהה בקרב נשים בישראל ושילוב קריירה ומשפחה

נתונים העולים מתסקיר סטטיסטי שנערך בארה"ב לפני כחמש שנים, מעלים היבט מעניין שמייצג מגמה זהה ברוב המדינות המערביות: נשים רוכשות השכלה בקצב מהיר יותר מגברים בעשורים האחרונים: בטווח גילאי 22 - 25, יש כ 185 נשים על כל 100 גברים בין מקבלי תארים אקדמיים, (כמעט 100 אחוזי פער), לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה"ב (BLS). יותר נשים מועסקות כיום מכיוון שגברים נוטים לעבוד במגזרים מחזוריים או כאלה שנמצאים בירידה. מאמר של דון פק ב"אטלנטיק מגזין" דיווח כי בעשור האחרון כמעט חמישית מהגברים בגילאים 25-54 לא היו מועסקים, זהו השיעור הגבוה ביותר מאז 1948.

כיצד יכולים שינויים שכאלה להשפיע על ההחלטה האם להינשא? האם לבחור בהשכלה ו/או בקריירה על פני העדפות חברתיות מסורתיות באשר למעמד האישה, העדפות של אימהות, של ראיית האישה כעמוד התווך המשפחתי הנמצאת בבית - מקבלת את פני הילדים והבעל בשובו, כמחנכת הילדים? ואולי בעצם תפקיד זה (דאגה לבעל ולילדים) בראיית הנשים בעידן הנוכחי אינו סותר בהכרח את שילובה של ההשכלה בו, את שילובהקריירה וההגשמה העצמית בתוך כל אלה?או שאולי תפקיד הבעל המסורתי משתנה למול עינינו לכיוון השוויון בתפקידים בתוך הגרעין המשפחתי, כאשר בסופו של התהליך הבעל הוא אשר יחכה לאשתו בבית וידאג לטיפול בילדים? לפחות בחלק מהזמן.במאמר יש התייחסות גם לסוגיה זו.

ההשכלה הגבוהה בישראל - רקע

מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל נחשבת ל"סיפור הצלחה" בכל קנה מידה.

במישור הבינלאומי נחשבת ישראל למעצמה מדעית, ובמעמדה הבינלאומי כמו הלאומי נתפסת המערכת האקדמית כמסגרת אשר מאפשרת לבוגריה להגשים חלומות ומאוויים כמו גם הגברת יוקרתם החברתית. על משמעותה של ההשכלה בישראל לחברה כמו גם מעמדה בחברה ניתן ללמוד משורה של פרסומים כמו: נתוני האבטלה בישראל שמצביעים על כך ששיעור המובטלים קטן ככל שמתרחבת ההשכלה: בעלי השכלה של 16 שנים ומעלה מהווים רק שמינית משיעור המובטלים בישראל בהשוואה לאלה שהשכלתם פחותה: השקעות במחקר ובפיתוח תרמו 41% מין הגידול בתוצר בשנות ה – 80 וה- 90 ובעשור החולף. הגידול ברמת ההשכלה תרם עד 29% לתוצר: 70% מהפטנטים נשענים על מחקר אוניברסיטאי. די בנתונים מצטברים אלה כדי לחזק ולשפוך אור על הטענה הגורסת שהשקעה במחקר ובהשכלה הגבוהה בישראל נושאת פירות בטווח הקצר והארוךיותר מאשר כל השקעה אחרת מכל סוג. מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל היא למעשה נכס לאומי ואוצר טבע, אשר בו תלויה יותר מכל גורם אחר צמיחתה ופריחתה התרבותית/חברתית,מדעית וכלכלית של החברה בישראל ולא פלא הוא אם כן שעיני כל נשואות ללמוד בשלב כלשהו במוסדות להשכלה גבוהה ולהשלים את לימודי התואר, המוסדות להשכלה גבוהה מצידם פותחים שעריהם לכל מי שחפץ בכך לבוא בם ללא הבדל דת, גזע, מין או לאום. וולנסקי, עמי (2004).

למעשה כל מי שרכש השכלה גבוהה ובא בשערי האקדמיות בישראל ללא הבדל מגזרי מעיד על שלושה סוגי "הון" עיקריים ותמורות אשר השפיעו ואף קבעו את הזדמנויות חיו ומקומו החברתי ואשר ללא הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה לא היה כפי הנראה נחשף לתמורות אלו שחלו בו/ה:

ההון ההשכלתי אפשר ללומד ללמוד ולרכוש השכלה ואף לפתח קריירה אותה רצה בכל מעודו, ההון התרבותי שהורכב מההשכלה אותה רכש כלל גם רכישת ידע נוסף כמו דפוסי התנהגות הנחוצים להשתלבות במערכת החברתית הרלבנטית,

ההון החברתי אליו נחשף תוך כדי לימודיו גרם ליצירת קשרים חברתיים חדשים אשר קשרו אותו בחלקם לקריירה אליה שאף להגיע עם תום הלימודים האקדמיים.מרבית מסיימי ההשכלה הגבוהה לתואר ראשון העידו כי היו מוכנים להמשיך לימודיהם לו רק ניתנה בידם אפשרות כזאת ולו הייתה משגת ידם יכולת כלכלית זאת לכדי השלמה של תואר נוסף ואף למעלה מזה. תורן, נינה (2008).

התפתחותה המהירה של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל למין שנות ה - 90 ואילך (עת הוקמו מכללות חדשות ומוסדות להשכלה גבוהה וכן נוספו גם שלוחות של מכללות מחו"ל שקבלו אישור לפעול בארץ), הכפילה את מספר הסטודנטים בישראל והעמידה את מושג הנגישות להשכלה הגבוהה בפני אתגרים חדשים.

הדינאמיקה של התהליך המתגבש "סילקה" מעין "תקרת זכוכית" אשר מנעה או הגבילה בעבר טווח אפשרויות של קבוצות מסוימות להשתלב בלימודים במוסדות להשכלה גבוהה, בשלב זה החליטה המועצה להשכלה גבוהה בישראל להוביל מהלך ולפיו סימנה ארבעה קבוצות יעד אשר בפניהם תוגבה אותה "תקרה" מתוך מטרה "לשחרר" למענם לפחות חלקית את צווארי הבקבוק, הקבוצות שסומנו היו אלה: החרדים, תלמידי תיכון מצטיינים מהפריפריה, תלמידי המכינות האקדמיות וערבים מהמגזרים השונים (בתוך כל אלה נכללו: בדויים, ערבים נוצרים וערבים מוסלמים כולל נשים ממגזרים אלו, על כך ארחיב בהמשך המאמר), קבוצה נוספת שסומנה הייתה נשים מהמגזרים השונים, אך לאור הנתונים שהובאו בפני חברי הוועדה ואשר הראו שלמעשה המצב מראה לא רק איזון מגדרי אלא שהכף אף מוטה לטובת הנשים הלומדות במוסדות להשכלה גבוהה, היינו הנתונים הראו שמספרם של האחרונות למין תחילת שנות השמונים מראה עליה הדרגתית במספר הנשים הלומדות במוסדות להשכלה גבוהה עד שבתחילת שנות ה- 90 הפער הושלם אראה שוויון וויתרה מכך לקראת מחצית שנות ה - 90 ולמין העשור האחרון אף ביתר שאת, הנתונים מלמדים שמספר הנשים הלומדות במוסדות להשכלה גבוהה גדול באופן משמעותי ממספר הגברים הלומדים במוסדות אלה (גם בנתונים הללו אגע בהמשך) ולפיכך קבוצה זאת לא סומנה לבסוף. התוכנית הרב שנתית ויעדיה אושרו על ידי המועצה להשכלה גבוהה כבר בשנת 2001 ונקבעו בה יעדי פעולה להגברת הנגישות של כל אחת מהקבוצות שהוזכרו. וולנסקי, עמי (2004).

השתלבות נשים בהשכלה הגבוהה בישראל

לקראת סוף המאה הקודמת ובמהלך העשור הראשון של המאה הנוכחית גדל אחוז הנשים הפונות לרכישת השכלה גבוהה במדינות המערביות ובישראל. בעקבות התפתחות ההשכלה המדע והטכנולוגיה לצד דמוקרטיזציה וחקיקה מתאפשר לנשים להשתלב בחינוך גבוה, בתעסוקה ובפוליטיקה. מגמה זו מצביעה כאמור על נטייה כלל עולמית - גלובאלית של נשים לפתח קריירה השכלתית\תעסוקתית. (פסטה שוברט, 1996).

נמצא כי להשכלה הגבוהה ישנן השפעות חיוביות על חייה של האישה ושל החברה. מחקרים שהתמקדו בהשכלת נשים ובחנו את השפעתן על חייהן, מצאו שההשכלה מהווה גורם חשוב בסיכויי ההצלחה של נשים בחייהן הפרטיים, רכישת ההשכלה פותחת בפניהן שוויון הזדמנויות ואפשרויות קידום. היא מאפשרת חופש בבחירת מקצוע, משפרת את רמת ההכנסה ומעלה את הדימוי והביטחון העצמי של האישה. נשים משכילות שולטות יותר בחייהן ונוטות לעמוד על זכויותיהן ללא קשר למגזר כלשהו או לדת ותרבות. הן עצמאיות יותר, הן שומרות על בריאותן ועל בריאות משפחתן.

בישראל, על־פי כל מדדי ההשכלה שנבדקו, מצבן של הנשים בישראל בכל מגזרי החברה (כולל מגזרים מסורתיים ואף במגזר הערבי), טוב יותר אף מול כל מדינה מערבית אחרת, הנשים משכילות יותר מגברים בישראל. תהליך זה מתחיל מהגן ומגיע עד ההשכלה הגבוהה. נערות מובילות גם בכל המדדים של זכאות לתעודת בגרות ועמידה בדרישות הסף של האוניברסיטאות.

60.2% מהתלמידות היהודיות זכאיות לתעודת בגרות (בהשוואה ל־ 49.4% מהתלמידים היהודים. כבר בתחילת שנת 1990 נבדק ונמצא כי נשים היו לראשונה מחצית מכלל הלומדים לתואר ראשון בישראל, והחל משנת 2000 הנתון עלה לכ־ 55% וכיום הוא ממשיך לשמור על יציבות ואף לנסוק כלפי מעלה.

אם זאת, עדיין קיימת חלוקה בין המינים במקצועות לימוד מסוימים: במקצועות הנחשבים נשיים, חלקן של הנשים גבוה.

המקצועות העיקריים שנחשבים נשיים הם מקצועות העזר הרפואיים, שבהם נשים הן 80.6% מכלל הלומדים, ומקצועות החינוך וההכשרה להוראה, שבהם נשים הן 80.4% מכלל הלומדים.

במקצועות הנחשבים גבריים, כמו הנדסה ואדריכלות, שיעורן של הנשים קטן והוא 25.9%. במקצועות יוקרתיים, כמו הנדסת חשמל, הנדסת מכונות והנדסת מחשבים נשים הן פחות מ־10%.

אף שנשים בחברה הישראלית הן כיום רוב בקרב בעלי התארים האקדמיים בכללותם (ראשון, שני ושלישי), הן אינן מאיישות את רוב המשרות האקדמאיות. יתרה מזאת, בקרב הסגל הבכיר באוניברסיטאות - בדרגה הבכירה למשרה אקדמאית - דווקא בקטגוריה זאת, נשים הן עדיין מיעוט בוטה.

ומבחינת פערים שקיימים עדיין למרות המלחמה בהם, בשנת 2010 2.4% מכלל הנשים היהודיות מעל גיל 15 בישראל לא השלימו ולו שנת לימוד אחת,

בהשוואה ל־ 1.2% מהגברים. אצל הנשים הערביות המספר אף גבוה פי 4 ול־8.5% מהנשים הערביות חסרה כל השכלה רשמית לעומת 2.5% אצל הגברים הערבים. (מתוך דו"ח שדולת הנשים 2010). המצב כיום שונה אך במעט.

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחזקים את הממצאים הנ"ל

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בפרסום דו"ח מס' 1348 בסדרת הפרסומים המיוחדים של הלשכה, עולה מהממצאים תמונת המצב הבאה: בתשס"ז לדוגמה הוענקו בישראל 54,615 תארים אקדמיים; תואר ראשון הוענק ל-39,261 תלמידים; בתשס"ז עלה מספר מקבלי תואר ראשון באוניברסיטאות ב-2.7% בהשוואה לשנה הקודמת, לעומת עלייה של 8.1% במכללות האקדמיות וירידה של 5.5% במכללות האקדמיות לחינוך; באוניברסיטה הפתוחה עלה מספר מקבלי תואר ראשון ב-10.1% לעומת תשס"ו; בתשס"ו העניקו האוניברסיטאות 61.1% מהתארים, האוניברסיטה הפתוחה העניקה 4.5% מהתארים, והמוסדות האחרים להשכלה גבוהה העניקו 34.4% מהתארים; חלקן של הנשים מבין מקבלי תואר ראשון בתשס"ז הגיע ל-59.5% (58.2% בתשס"ו), חלקן מבין מקבלי תואר שני ירד ל-56.3% (57.5% בתשס"ו), וחלקן מבין מקבלי תואר שלישי עלה ל-53% (51% בתשס"ו).

עוד עולה מתוך הדו"ח נתון המתייחס לנושא מחקרי והוא חוויית העצמה של הנשים הלומדות במוסדות להשכלה הגבוהה, הדו"ח / מחקר מתייחס לסטודנטיות יהודיות וערביות לא-דתיות ודתיות. הדו"ח מציג ממצאי מחקר שנועד לבחון את השפעת הלימודים באוניברסיטה על חווייתההעצמה של הנשים, המתבטאת בפעולות שהן עושות למען עצמן. במחקר השתתפו 114 סטודנטיות יהודיות לא-דתיות, 112 סטודנטיות יהודיות דתיות, 109 סטודנטיות ערביות מוסלמיות לא-דתיות ו-100 סטודנטיות ערביות מוסלמיות דתיות. 435 הסטודנטיות מילאו שאלון, ו-32 סטודנטיות (8 מכל קבוצה) השתתפו בראיונות עומק.

ממצאים נוספים שעלו מין המחקר: ככל שדיווחו הסטודנטיות על מחויבות גבוהה יותר לקיום מצוות הדת, כך הן דיווחו על מחויבות רבה יותר לתפקידיהן המסורתיים כנשים; ככל שדיווחו הסטודנטיות על מחויבות גבוהה יותר לתפקידי האישה המסורתיים, כך הן דיווחו על תפיסה גבוהה יותר של הלימודים כמקור למשאבים פוטנציאליים למילוי תפקידים מחוץ לבית ולמשפחה; ככל שדיווחו הסטודנטיות על תפיסה גבוהה יותר של הלימודים כמשאבים, כך הן דיווחו על העצמה אישית גבוהה יותר (נקיטת פעולות כדי להתמודד בהצלחה עם מטלות הלימודים על מנת להשיג יותר אוטונומיה, בחירה ושליטה בחיים); ככל שדיווחו הסטודנטיות על תפיסה גבוהה יותר של הלימודים כמשאבים, כך הן דיווחו על העצמה מגדרית גבוהה יותר (כגון מודעות רבה יותר לזכויות נשים ותמיכה בנשים אחרות); נמצאו הבדלים בין ארבע הקבוצות במחויבות לקיום מצוות ובמחויבות לתפקידי האישה המסורתיים; בתפיסת הלימודים הגבוהים כמשאבים ובהעצמה אישית נמצאו הבדלים רק בין דתיות ללא-דתיות. (אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסום מס' 1348).

נשים משכילות במגזר החרדי גם במגזר החרדי מצב השכלת הנשים הוא טוב כיום משהיה אך לפני עשור, החברה החרדית פועלת במספר מישורים במטרה להכין את הנשים לייעודן הכפול, הן מקבלות חינוך מגוון הכולל גם מיומנויות מתקדמות בחשבון, שפה, היסטוריה, פסיכולוגיה,שפה זרה (אנגלית) ורוכשות מיומנויות מקצועיות נוספות שאינן מהוות חלק מהמסלול החינוכי של בנים הלומדים רק תורה. בשנים האחרונות חל גידול רב במספר הנשים הנוטשות את שוק העבודה החרדי המוגבל ומשיגות משרות בכירות בשכר גבוה בחברה הכללית. אחת התוצאות היא היווצרות פער תרבותי בין בני הזוג, המקעקע את מאזן הכוחות המקובל במשפחה ומוביל לעלייה בשיעורי הגירושין בקרב זוגות חרדים צעירים.בנוסף, נשים חרדיות רבות לוחצות ליציאה ללימודים אקדמיים, השגת תארים ורכישת כישורים מקצועיים מתאימים לעבודה בענפי הייעוץ, הטכנולוגיה, יחסי ציבור, שיווק וניהול. חלק מרבני המנהיגות החרדית, ליטאים וחסידים כאחד, המודעים לסכנות המאיימות על המערכת אם מגמה זו תתחזק, אסרו על מסלולי הכשרה מקצועית ואקדמית בבתי הספר התיכוניים לבנות ברשת 'בית יעקב' החרדית. אבל מסלולים כאלה, הקיימים במגזרי הציונות הדתית והחרדים הספרדים, ממשיכים להציע תוכניות הכשרה מקצועיות מגוונות לנשים.

מכון לוסטיג ברמת גן, שפרץ את המחסומים שהוצבו בעבר על רכישת השכלה גבוהה בקרב נשים דתיות, הוא אחת המכללות החדשות שיצאו בתוכנית חדשנית: מסלול הכשרה המיועד להכין נשים לעבודה בתעשיות עתירות טכנולוגיה. המסלול מציע תואר ראשון בחשבונאות ניהולית ומדעי המחשב לנשים בוגרות רשת 'בית יעקב'. המכללה פתחה את שעריה בשנת 1999 לקבוצה של כמעט 30 צעירות, וכיום לומדות בה 450 צעירות, שרובן המכריע נשואות לתלמידי כוללים. המוסד היה מתייעץ בכל דבר ועניין עם מורו ורבו הראשי הרב אהרן לייב שטיינמן זצוק"ל, המנהיג החרדי שתמך בעבודתו. "כל בוגרת שלנו מרוויחה פי שלושה ממורה, לפחות פי שלושה", טוען אחד הרבנים המנהלים את המכללה.מוסד חינוכי נוסף, המכללה החרדית של ירושלים מאפשר לנשים חרדיות להשיג תארים אקדמיים בתחומים מגוונים כגון עבודה סוציאלית, קלינאות תקשורת ומעבדנות רפואית, באמצעות הסדרים עם אוניברסיטאות ומכללות ישראליות. המכללה נפתחה ב-2001 עם 23 תלמידות. כיום היא מונה 453 תלמידות ו- 80 תלמידים. הגברים והנשים נכנסים לבניין דרך כניסות נפרדות ולומדים בקומות נפרדות כדי למנוע כל מפגש. עדינה בר- שלום, (בתו הבכורה של הרב עובדיה יוסף זצוק"ל), הייתה ממקימות המוסד לאחר שנועצה באביה וקיבלה את ברכתו. שתי המכללות מתוארות כסביבה שנשים חרדיות יכולות לחוש בהן בנוח. יש במקום גם מורות ורבנים הזמינים לייעוץ לתלמידות כדי לשוחח ולפתור כל קושי שעלול להתעורר במפגש בין הלימודים לבין אמונתן.

יש לציין גם את המכללה האקדמית אונו שפתחה את שעריה בשנת תשס"ב, (2002) בפני האוכלוסייה החרדית. הקמפוס החרדי הינו קמפוס נפרד, הממוקם באור יהודה ובירושלים ומאפשר לבני הקהילה החרדית, גברים ונשים כאחד, להשתלב בלימודים אקדמיים לתואר במקצועות שונים ורווחיים, באווירה המתאימה לאורח חייהם. בקמפוס החרדי לומדים לתואר ראשון במשפטים, לתואר ראשון במנהל עסקים ובמכינות קדם אקדמיות. בוגרי המסלולים הראשונים משתלבים בהצלחה בעולם העבודה ומאיישים משרות במשרדי עו"ד, רו"ח, בחברות ובארגונים שונים במשק.

הלימודים בקמפוס מתקיימים בימים נפרדים לגברים ולנשים.

אחת היוזמות המוצלחות ביותר שזכו לתמיכת הרבנים החרדיים היא חברות חד- מיניות לחומרה ותוכנת מחשב, חברות אלו ממוקמות בשכונות חרדיות ומאפשרות לאמהות להרוויח שכר גבוה יותר, לעבוד בשעות גמישות ולפתח קריירה מקצועית, וזאת מבלי לאיים על המרקם החברתי והמשפחתי הקיים בחברה זאת.הנשים הלומדות במוסדות להשכלה הגבוהה ככלל מדווחות על חוויית העצמה לא רגילה המפתחת את מודעותן העצמית ומעמדן החברתי מנקודת ראותן זאת מעבר להשכלה הנלמדת והנרכשת אשר מרחיבה את אופקיהן כך שכל הצדדים יוצאים נשכרים.

אל מול כל הנתונים החיוביים הללו פנייתן של נשים מחברות מסורתיות להשכלה יוצרת גם קשיים וכאב ראש ולמה הכוונה. המפגש הבין-תרבותי שאליו הן נחשפות בעת רכישת ההשכלה, היכולות הנרכשות והמגבלות המסורתיות יוצרים קשיים בהתמודדות יומיומית עם ובתוך החברה והמשפחה. (וינר - לוי , 2007).

נשים משכילות מהמגזר הדרוזי

הנשים מהמגזר הדרוזי היו הראשונות לשבור את הקוד החברתי המסורתי ולהשתלב בחברה הישראלית המערבית, הדרוזיות הראשונות פנו לאוניברסיטאות לפני כשלוש עשורים במחצית שנות השמונים. כיום כבר נשים דרוזיות רבות לומדות באוניברסיטאות. בפני אותן דרוזיות שהיו החלוצות בתהליך עמדו קשיים רבים ב"מסען לכיוון המערביות" ביניהם שמרנות דתית וסגירות חברתית שהקשו על הבנות לצאת מן הכפר ללימודים הגבוהים.

יציאת הבנות מן הבית אל הלימודים הגבוהים נחוותה כדבר הנוגד את מושגי הצניעות בחברה הדרוזית. ההורים האמינו שהלימודים אינם הכרחיים לבנות מאחר שגם ככה לאחר נישואיהן הן תישארנה בבית, בנוסף מדובר בשכר לימוד שיש לשלם לצורך ההשכלה.

ההתנגדות ליציאת הבנות להשכלה נבעה גם מהאמונה שההשכלה תהפוך את הנשים לעצמאיות ואסרטיביות מה שנוגד את הנורמות החברתיות והדומיננטית הגברית המסורתית על פי נורמות התרבות הדרוזית. השכלה גבוהה כללה בין השאר יציאה מהכפר ולינה בעיר דבר שמעטות המשפחות שנתנו לכך יד, משפחות שעשו זאת הסתכנו בהטלת חרם דתי על בני המשפחה. דבר נוסף שהיווה קושי הוא תוכן הלימודים שיצר התנגדות בקרב אנשי הדת. גורם נוסף שמנע את פנייתן של נשים דרוזיות צעירות היה גיל הנישואין והפיכתן לאמהות צעירות.

ההשכלה נחשבה כמעכבת את מציאת בן הזוג עקב עצמאותן הרבה של המשכילות שלא תאמה את האידיאל הנשי בחברות אלו, אידיאל המאופיין בשתיקה, בחוסר תנועה ובצייתנות.

כבוד המשפחה תלוי מאוד בהתנהגות האישה. וכבוד בתפישה המסורתית בחברות אלה פירושו שליטה גברית, פגיעה בקוד זה משמעו ערעור השליטה הגברית שקיומה מתאפשר רק דרך הפעלת חוקים פרימיטיביים אשר חלים (איך לא) בעיקר על הנשים וקובעים את התנהגותן. לכן, היה קיים פחד שנשים תפגענה בכבוד המשפחה בכך שהן תצאנה ללמוד או לעבוד מחוץ לבית. המשפחה הדרוזית הפטריארכלית הנה בעלת נורמות המחייבות את האישה להישאר קשורה וקרובה פיזית לביתה ובכך לאפשר פיקוח גברי עליה. (וינר - לוי , 2007).

נשים משכילות מהמגזר הערבי

בעקבות השפעת המערב על ארצות אגן הים התיכון, בעיקר מתחילת המאה ה-19, חלו שינויים במעמד האישה בחברה הערבית בכלל. מערכת החינוך שהתפתחה בישראל בעקבות חוק חינוך החובה הייתה גורם מאיץ חשוב בכיוון זה. מערכת בתי הספר התפשטה והתרחבה בקרב הבנות, שהתחילו לקבל השכלה פורמאלית. נוצרו דורות של נשים בעלות השכלה, שחלקן הגיעו למדרגת יוצרות בחברה שמחוץ לביתן. גם המבנה הכלכלי החדש השפיע על יציאת נשים לעבודה בחוץ.

רוב המקצועות שבהן מועסקות נשים במגזר הערבי הם: עובדות לא מיומנות בתעשייה ובשירותים, מורות, עובדות משרד הבריאות והרווחה (אחיות, מזכירות). היום יש גם רופאות, סופרות, משוררות ואמניות אחרות, בחברה הערבית גורם הדת, או ההשתייכות לעדה, הוא רכיב חשוב בעניין זה, ובמיוחד בישראל. המוסלמים נחשבים שמרנים יותר מהנוצרים, ושיעור הנשים הנוצריות בעלות השכלה הגבוהה גדול יותר משיעור הנשים המוסלמיות. גם תעסוקת הנוצריות מחוץ לבית נפוצה יותר מזו של המוסלמיות.

במקומות מסוימים בחברות המסורתיות בהם "התגמשו" הכללים הנוקשים, נתאפשרה לאישה היציאה ללימודים אקדמיים אבל אך ורק לאחר שתתארס, החלטה זאת הביאה ל "צרה חדשה" ולא צפויה כלל, האישה יצאה ללימודים כאשר ארוסה מממן את חלקם, בעוד אשתו לעתיד למדה הוא נאלץ לעבוד לפרנסתם ולמימון לימודיה, כאשר סיימה האישה ללמוד הפכה היא למשכילה בבית בעוד ארוסה שדאג למימון לימודיה נשאר "תקוע" הרחק מאחור דבר שגרם לגברים בסיטואציות הנ"ל לחוש תסכול וכעס רב ואף בחלק מהמקרים הדבר גרם לאלימות מצד הבעל כלפי אשתו ובחלק מהמקרים לגירושין. תורן, נינה (2008).

ההיבט החמור הוא שהחברה הערבית ככלל מצדיקה אלימות כלפי האישה "בתנאים" מסוימים, הסיטואציות המותרות (גם על פי ההלכה המוסלמית) בהן יש לבעל זכות להכות את אשתו הם אלה:אם היא בוגדת בו מינית, אם היא לא מצייתת לדרישותיו, אם היא לא נותנת לו כבוד, אם היא מזניחה את צורכי הבית ועוד כהנה וכהנה סיטואציות. האישה הערבייה המוכה מגיעה מכל שכבות האוכלוסייה. גם נשים משכילות, עובדות או לא עובדות, סובלות מנחת זרועו של הבעל כי הן משכילות ולדעת הבעל עקב כך הן עונות על רוב "התנאים" שבשל כך הותר להכותן. חאג' – יחיא, מחמד. (1998).

נשים משכילות מהמגזר הבדואי

לאחרונה סיימו 17 נשים מהמגזר הבדואי את לימודיהם האקדמיים בדרגות שונות כאשר אחת מהן אף סיימה בהצטיינות את לימודי הדוקטורט שלה. בעשור האחרון (ולמעשה למין שנת 2000 ואילך), גדל בהדרגה מספרן של תלמידות בדואיות שבאות ללמוד באוניברסיטת בן גוריון.הדבר התאפשר עקב נכונותן של כמה מחלקות להגמיש בשבילן את אמות המידה המקובלות ולהעמיד לרשותן שיעורי עזר, מתוך הבנה שהנתונים הראשוניים שלהן הם תוצאה של מערכת חינוך מקופחת, שאינה מאפשרת להגיע להישגים הנדרשים כתנאי קבלה לאקדמיה.
עיקשותן של הסטודנטיות הבדואיות להצליח למרות ואל אף כל הקשיים והפערים תרמה להצלחתן להדביק את הפער בסופו של תהליך. חלקן אף טענו באוזני כי חשו במהלך לימודיהן בגמישות מערכתית רבה כלפיהן ללא כל קשר לפערי ההשכלה שהייתה מנת חלקן.

בנוסף מסתמנת מגמה המעידה על שינוי הדרגתי בנכונותה של הקהילה הבדואית המסורתית ביסודה בנגב לשלוח את בנותיה לרכוש השכלה. Al-Haj, M. (1987).

בחברה הבדואית מתקיימת די בהיחבא "מהפיכה השכלתית" בהסכמת ראשיה, זוהי מעין מהפכה שקטה שמזכירה את מהפכת הנשים הלומדות בחברה החרדית.

למרות שרק מיעוט מהתלמידים והתלמידות הבדווים משלימים תעודת בגרות. מבין בני השנתון (גילאי 17) של שנת 2000, פחות מ-17% קיבלו תעודת בגרות (לעומת 46% במגזר היהודי ו-27% במגזר הערבי כולו), ורק ל-6% היו הישגי בגרות המאפשרים כניסה לאוניברסיטה (לעומת 40% במגזר היהודי ו-18% במגזר הערבי כולו). מבין אלה, רק נערות ספורות מצליחות לשכנע את הוריהן לשלוח אותן לאוניברסיטה.

על אף כל זאת, נרשם בשנים האחרונות גידול של ממש במספר הצעירות הבדוויות היוצאות ללימודים באוניברסיטה, אם כי גידול זה עדיין אינו בשיעור גבוה כמו זה של הגברים הבדווים. מנתונים של המרכז לחקר החברה הבדווית באוניברסיטת בן-גוריון עולה שכיום לומדות שם 146 סטודנטיות בדוויות (לעומת 217 בנים), מהן 116 לתואר ראשון ו-26 לתואר שני.
מספר הבוגרות עלה במידה ניכרת בשנים האחרונות. ב-1998 קיבלו תשע נשים בדוויות תואר ראשון (לעומת 12 גברים) באוניברסיטת בן-גוריון, ב-99' שבע נשים (לעומת 21 גברים), בשנת 2000 שמונה נשים (לעומת 18 גברים) וכאמור לאחרונה קיבלו 17 נשים תואר ראשון באוניברסיטת הנגב (לעומת 38 גברים). בשנה שעברה גם קיבלו שתי נשים בדוויות תואר שני באוניברסיטת בן-גוריון.

הסטודנטיות הבדואיות אינן מורדות ולא שוברות את הכללים, רובן ככולן מקפידות על הלבוש המסורתי, על כללי התנהגות בין גברים לנשים ועל מגורים במשפחה גם כשהמרחק משם גדול מאוד. נשים מצליחות אלה ערות לצעדים הקטנים והקשים שהן עושות, אך אינן מבחינות בשינויים מרחיקי הלכת שהן מחוללות בתוך החברה שלהם. הקושי העיקרי בלימודיהן בא בעקבות המפגש עם החברה היהודית הליברלית והמתירנית (לדעתן).

הן מתמודדות עם הקושי הזה על ידי דבקות בכללי החברה המסורתית שלהן. ההיצמדות הזאת מאפשרת להן לחיות בשני העולמות הקרובים כל כך פיזית, אך רחוקים מאוד מנטאלית, תהום תרבותית חוצה ביניהם בקודים החשובים ביותר: בערכים ובכללי ההתנהגות. אך בכך הן מבטיחות את המשך התמיכה בהן מבית.

מעטות שמנסות להפר את הכללים הנוקשים נענשות על כך בחומרה.
רכילות או חשד, (בדרך כלל לא מבוסס), להפרת הכללים, מביאים לאיסור היציאה מהכפר, להטרדות ואף למעשי אלימות ולנישואים כפויים שמחזירים את "הסוררת" אל תוככי האוהל ואל סערות המדבר, אל מאחורי הצאן והסירים לכיוון חשכת ימי הביניים.

למרות כל התמורות שצוינו תהליך השינוי במעמדה של האישה הבדואית מרוסן ואיטי והתנהגותה החברתית של האישה נעוצה במסורת העתיקה. בחברה מסורתית זו לא ממש התחולל שינוי מהפכני במעמדה בהשוואה לעבר. מסכת חייה של האישה הבדואית אינה מנותקת מאורח החיים המשפחתי והשבטי. בכל שלבי המעבר מילדות, לנערות ולנישואין, הציות והכפיפות לסמכות הגברית הנם מוחלטים. מעמדה החברתי והמשפחתי של האישה הבדואית הנשואה גזור, קבוע וניזון מאותו רעיון המעצב את דרכה משך כל חייה.

כל זמן שהיא שומרת על כללים אלה, יהיו כבודה, גופה ופרנסתה מובטחים ומוגנים. האישה הבדואית מלידתה היא רכושו וקניינו של הגבר. לכל דבר ועניין אין היא עומדת בזכות עצמה ואין לה שליטה על אורח חייה. עד לנישואיה היא נתונה תחת חסותו ופיקוחו של האב ולאחר נישואיה היא נתונה תחת חסות הבעל (לוי, 1979).

ערך הכבוד בכלל וערך כבוד האישה בפרט, מהווים חולייה במסכת חייה של האישה. פגיעה בכבודה "גורר" פגיעה מידית במשפחה ובשבט.

צעדיה של האישה מדודים ועל פי רוב היא אינה רשאית לעבור את גבולות המשפחה והשבט, מבחינה מנטאלית ומבחינה פיזית. מכאן נגזרים תפקידיה של האישה, ביחס לבעל. תפקידיה הם דאגה למשק הבית וטיפול במשפחה ובילדים. לתפקידים אלה היא מקבלת את הכשרתה המעשית כבר מגיל הילדות.

הסטודנטיות הבדואיות אם כן הינן מיעוט בתוך החברה המסורתית הבדואית, שהיא מיעוט בחברה הערבית, שהיא מיעוט מקופח בחברה הישראלית. בנוסף לכל הסבך הזה, ההשכלה הגבוהה מעוררת אצלן מתח בין ערכי המודרניות, דוגמת אינדיווידואליזם וחופש בחירה, לבין תפיסות עולם שמרניות עליהן גדלו ומהן קשה להן עד כדי בלתי אפשרי להשתחרר. על רובן ככולן חלה החובה גם לאחר סיום לימודיהן האקדמיים לציית למנהגי השבט ודיכוי נטיות הלב. המתח הזה חוצה מעמדות ומטשטש את ההבדלים בין בנות כפר דלות לבין עירוניות בעלות אמצעים. אבורביעה - קווידר, סראב. (2009).

סיכום

הדינאמיקה של תהליך השתלבות נשים בלימודי ההשכלה הגבוהה והעפלתם על גברים כמו גם השתלבותם ברוב המקצועות במשק היא תהליך שאינו ניתן עוד לעצירה, הכף מוטה לטובת הנשים הלומדות במוסדות להשכלה גבוהה, היינו, מספרם של האחרונות למין תחילת שנות השמונים מראה עליה הדרגתית בנשים הלומדות במוסדות להשכלה גבוהה, עליה הדרגתית זו תרמה להתגבשותו של תהליך עקבי שהשתרש היטב בתודעה החברתית ולכן הפך לבלתי ניתן לעצירה, לבתי הפיך. תרומתו של תהליך זה למשק הכלכלי והחברתי בישראל הוא אדיר, התהליך לא נעצר בשוויון המגדרי שסומן בתחילת שנו ה -80, אלא שלקראת סוף שנות ה -90 ובעשורים האחרוים מספר הנשים הלומדות במוסדות להשכלה גבוהה ממשיך לנסוק בהתמדה וכיום הוא גדול בהרבה ממספר הגברים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה, במערכת החינוך למשל "סולקו" רוב המורים הגברים ומקצוע ההוראה הפך לנישוי מקצועי מוחלט .

השתלבות נשים בהשכלה הגבוהה בישראל

על פי הנתונים העולים מהסקירה התיאורטית במאמר ומניתוחי ממצאי מחקר שביצעתי שכללו בתוכו גם ראיונות שערכתי, אלה משתלבים באלה ואלה תומכין באלה, נמצא כי להשכלה הגבוהה ישנן השפעות חיוביות על חייה של האישה ושל החברה בתוכה היא פועלת לטובת החברה.

המחקרים מעידים ומוכיחים שההשכלה מהווה גורם חשוב בסיכויי ההצלחה של נשים בחייהן הפרטיים ופותחת בפניהן את דלת השוויון וההזדמנויות ואת אפשרויות הקידום. ההשכלה מאפשרת חופש בבחירת מקצוע, משפרת את רמת ההכנסה ומעלה את הדימוי והביטחון העצמי של האישה. נשים משכילות שולטות כיום בחייהן באופן מלא ונוטות לעמוד על זכויותיהן ללא קשר למגזר כלשהו או לדת ותרבות. הן עצמאיות יותר הן שומרות על בריאותן ובריאות משפחתן.

בישראל, בפתח העשור השני של המילניום השלישי, מעמדם של הנשים במגזר היהודי טוב יותר אף מול כל מדינה מערבית אחרת!!!הנשים משכילות יותר מהגברים בישראל. התהליך מתחיל מהגן ומגיע עד ההשכלה הגבוהה. נערות מובילות על נערים גם במדדים של זכאות לתעודת בגרות ועמידה בדרישות הסף של האוניברסיטאות.

תרומתם לחיי המשפחה באופן כללי לא נפגעת, רובן (בכלל זה גם חלק מהפמיניסטיות), משלבות קריירה וחיי משפחה באופן מעורר הערצה והערכה, עצם ההעצמה שחוו בלימודים חזקה את ידיהן והתרחשה מהפיכה שקטה ש"סופה" אינו ידוע ועדיין האופקים פתוחים ורחבים. להערכתי לא רחוק היום בו השוויון יקיף גם את כל מגזרי התעסוקה כך שנשים תשתלבנה גם במקצועות שעדיין נחשבים לגבריים, ואף תגענה לעמדות ניהול דבר שישפיע רק לטובה על עתידה של החברה בישראל כמדינה ליברלית ודמוקרטית.