אמרי שפר כ' סיון ה'תשע"ז

''אין דבר מחוץ לעצמך שיכול להציל אותך או להעניק לך שלווה - ושום דבר מחוץ לעצמך לא יכול להכאיב לך או לערער אותך"

''דרך תפילה - אהבה מתקבלת, דרך ניסים - אהבה מתבטאת"

''היש בה עץ" (י"ג כ') רש"י: אדם כשר שיגן עליהם בזכותו. לכאורה היו צריכים לחפש בביהמ"ד ובבית הכנסת, כי שם מקומו של אדם כשר וצדיק, ולמה התהלכו המרגלים ברחובות ובפרדסים? אלא הכוונה "אם יש אדם כשר" כזה שיגן עליהם בזכותו ובהשפעתו ברחובות ובפרדסים. (אוצר חיים(

זקנה היא כמו חשבון בנק, אתה מושך בחייך המאוחרים את כל ההפקדות שעשית במהלך הדרך אליה."

ושב אל משפחתו..."  ("בן איש חיל" ח"ב א ע"ג)

מספר רבי יוסף חיים זצ"ל, ראש גולת בבל: בירושלים התגורר איש ושמו אברהם, שהתפרנס ממלאכת הנגרות,  וה' ברך את מעשה ידיו ויקבוץ עושר רב. את העושר לא שמר רק לעצמו, אלא נתן צדקה לעניים ורעבים הכניס לביתו וילך בדרך הישרה. ויהי היום וייסעו אברהם ואשתו ובני ביתו לבקר את דודו, ויסגור את הבית. בשכנותו גר איש בלייעל גנב ושודד. כשראה השכן שהבית ריק ואין בו איש, התגנב אל הבית וחיפש היטב עד שמצא את שקלי הכסף והזהב אשר אסף אברהם בעמל כפיו וייקח את כולם. כאשר חזר אברהם לביתו וראה מה שנעשה לו, חקר למצוא הגנב. אולם עמלו היה לשווא.

מה עשה הגנב עם הגניבה? בלילה לקח את השלל כדי לטמון אותו בכפר עין גדי סמוך לירושלים, אבל בדרך תקפה אותו מחלה קשה, כי יד ה' הייתה בו לשלם לרשע כרשעתו. וייפול ארצה ויתעלף. וכיון שלא היה שם איש שיבוא לעזור לו, יצאה נשמתו, וצרור הכסף נשאר בחיקו. ויהי בבוקר עבר בחור צעיר מיושבי הכפר ושמו אפרים, וימצא איש מת, והנה כאשר הפשיט את בגדיו כדי לקברו, מצא את אוצר הזהב והכסף. ויקבור את המת, ואת הרכוש לקח לעצמו. וישמח מאוד: א. על שעשה מצוה בזה שקבר מת מצוה. ב. על ששלם לו ה' מיד את שכרו.

ויהי בלילה ויחלום אפרים חלום לאמור: "אל תיגע בכסף הזה כי לא עמלת בו והוא אינו שייך לך. והאיש אשר אצלו מצאת את הכסף, גנבו מיד איש נאמן. לכן צריך אתה להחזיר את הכסף לבעליו". וייקץ משנתו והנה חלום. ויאמר: "חלומות שווא ידברו". ולא שם לבו אל הדבר. כי אמר: "אני לא גזלתי אותו מיד בעליו".  ויהי היום ויקרא אפרים לאביו הזקן ההולך למות, ויפחד אפרים להשאיר האוצר בביתו. וילך לגן ויבחר לו עץ חלול וישים בו את הזהב והכסף, ויסתום את פי העץ מלמעלה. אח"כ נסע לאביו ומצא אותו במצב קשה. לא עבר זמן רב והוא נפטר. ויעש אפרים אבל שבעה ימים. באותו זמן ירד גשם חזק בעין גדי, והמים הרבים עקרו הרבה עצים בגנו של אפרים, וביניהם גם את העץ החלול אשר בתוכו האוצר. וישוט העץ על פני המים, וימצא איש את העץ,  ויאמר: טוב הוא למלאכה. אקח אותו ואמכרנו לנגר. וייקחהו ויביאהו לירושלים וימכרהו לאברהם הנגר. ויהי כאשר ניסר אברהם את העץ לנסרים, מצא את אוצרו בתוכו. ויודה לה' על חסדו.

אפרים חזר לביתו וראה שאבד את האוצר, וגם בית ושדה לא נשארו לו. ויזכור שאמרו לו בחלום, שהעושר יחזור לבעליו. וילך מעיר לעיר כדי לבקש פרנסה. ויהי היום ויבא לירושלים ויעבור על פני בית אברהם, ויחשוב בלבו: אלך לנגר הזה ויתן לי עבודה כדי לפרנס את עצמי. אברהם הסכים לקבלו לעבודה, ויאמר לו: כל מחסורך עלי. ויהי היום בשבתו ע"י השולחן, סיפר אברהם לאפרים את הנפלאות אשר עשה לו ה' יתברך. ויאמר אפרים: העץ החלול השיב לך את כל רכושך.  אברהם התפלא מאין יודע אפרים את סודו, וישאל אותו: מאין ידעת זאת? ויאמר אפרים: רכושך היה בידי. ויספר לו כל מה שקרה.

ויהי היום ויאמר אברהם אל אפרים: אמנם העושר שייך לי, אבל הוא היה בידך, ועל ידך הוא ניצל מיד הגנב. לכן, רוצה אני לתת לך חלק ממנו. אבל אפרים סרב, ויאמר: נשבע אני שלא אקח מידך מאומה, כי הרכוש הזה אינו שייך לי, וראיתי בעיני שה' העניש אותי על שרציתי לגעת בממון זה. לכן פוחד אני לגעת בו פן יעניש אותי ה' שוב. ויאמר אברהם: אבל אני נותן לך מרצוני הטוב, ולא יקרה לך רע!. אך אפרים סרב לקחת. ויהי היום, ואברהם התכונן לחתונת בנו. ויראה אפרים כי העבודה תשבות במשך שבעת ימי המשתה, ויאמר: אלכה נא לראות את שלום בני משפחתי. מה עשה אברהם? ציוה לאשתו לעשות חלת סולת ולשים בתוכה מאה דינרי זהב ולתת את החלה לאפרים בתור צידה לדרך. וכאשר ישבור את החלה כדי לאוכלה, ימצא בתוכה הממון.

אפרים קיבל את החלה, נפרד מבית אברהם והלך לדרכו. ויהי בבואו לקצה העיר, וירא פקיד הגבול את החלה, ותמצא החלה חן בעיניו ויקנה אותה מיד אפרים. והנה לפנים בישראל היה נהוג שכל אחד מהמוזמנים לחתונה, היה מביא לבעל המשתה אוכל ומשקה, תופינים, מרקחת ויין. גם הפקיד הוזמן לחתונה ויבא את החלה ההיא, מתנה לאברהם אבי החתן. ויראה אברהם ויתפלא שחזרה אליו החלה כמו שהיא. ויאמר: אצבע א-לוקים היא. וישמור את החלה ולא השתמש בה. כאשר נגמרו ימי המשתה, שב אפרים למלאכתו בבית אברהם. ויראהו אברהם וישמח לקראתו וישאל לשלום משפחתו. אח"כ שאל אותו: האם אכלת את החלה אשר נתתי לך? ויאמר: לא. וישאל אברהם: האם נדרת נדר שלא לאכול מלחמי? ויאמר: לא. אמנם בבואי לקצה העיר, ראה הפקיד את החלה ויקנה אותה מידי. ויאמר אברהם: דע לך כי החלה הוחזרה לידי. וכדברו, הניח את החלה לפניו וייקח סכין ויחתכנה. ואז נפלו מתוכה דינרי הזהב. ויתפלא אפרים על זה. ויאמר לאברהם: אהוב אתה בעיני ה', והוא משגיח עליך לטובה.

אפרים המשיך לעבוד כבראשונה, ונפשות שניהם נקשרו באהבה. ולאברהם הייתה בת יפה ובעלת לב טוב, ורבים מבחורי חמד אשר בירושלים רצו לשאת אותה לאישה. אבל אברהם אמר בלבו: אם רצה ה' שכל רכושי יישאר בידי, מדוע הביא אותו לאפרים? אלא ודאי שה' רמז לי מי האיש שיקבל חלק מרכושי, כדי שאקח אותו לחתן, ואז ייקח בצדק חלק מכספי. ואכן אפרים קיבל בברכה את ההצעה, לקח את בת אברהם לאישה, וייתן לו אברהם שליש רכושו

http://h-y1.coi.co.il/