השגרה היא דבר לא פשוט שגורם לאנשים להיכנס לתוכה עד כדי כך שהם כלל אינם יודעים מה לעשות כאשר נמצאים ביום של חופש. מה קורה כאשר יוצאים מן השגרה בצורה שאינה מבחירה חופשית, אלא כתוצאה מתאונה אשר מתרחשת? מה קורה כאשר התאונה הזו היא כזו שמתרחשת במסגרת העבודה שבה מועסקים במשך של תקופה כזו או אחרת?
המציאות יכולה להיות דבר מאוד מטלטל כאשר מגלים לפתע עד כמה השגרה שעליה מתלוננים כל העת היא סוג של ברכה במסווה של רשימת פעולות ארוכה ולעיתים קצת מייאשת, הדבר קשה לעיכול כאשר נמצאים במצב של תאונת עבודה שגורמת לריחוק מכל מה שהיה מוכר וכניסה אל תקופה של התאוששות והחלמה. הקושי רק עולה כאשר מגלים עד כמה צריכים לעבוד על מנת לקבל מה שחשים שמגיע בזכות, ולא מתוך חסד שמעניקים המוסד שבו מעסקים והמוסדות הרלבנטיות של המדינה.
יותר מסובך ממה שחשבתם
כאשר נמצאים בבית לאחר שחווים סוג של תאונת עבודה צריכים להבין כי ההחלמה הפיזית והנפשית רק הולכת להיות יותר קשה לאחר שמגלים עד כמה הפרוצדורות של המוסד לביטוח לאומי הן ארוכות ומסורבלות בצורה שאינה מניחה לאדם שנמצא רגע קט לאחר תאונה ברמה קלה- בינונית- קשה להחלים בצורה שלווה.
החרדות רק הולכות וגדלות להן לאחר שמגלים כי ההוצאות ממשיכות לרדת כרגיל, והכסף שאמורים לקבל אינו מגיע בצורה מסודרת כפי שרגילים מידי תחילת חודש. מה יקרה עם המשרה במקום העבודה? מי יבצע את המטלות? האם יהיה אפשר לחזור אל אותה המשרה ולבצע את המטלות בצורה רגילה? איזה סכום של כסף מגיע לקבל אחרי תאונה שכזו? האם ביטוח לאומי יראה את כל אלה ויקדם את האינטרסים של התובע? המציאות מראה כי גם כאן יש להילחם עם אנשים מהפן המקצועי, ולו רק כדי להחלים ולהעניק לאדם אחר לעשות את מה שהוא יודע בצורה הכי טובה שיש.