לכל אחד מאיתנו יש מחשבות ורגשות שליליים, שבאים והולכים, באים והולכים. ולעתים רבות הם מנהלים את חיינו. 
כל אחד מאיתנו מכיר מישהו בסביבה שלו שיותר מאנשים אחרים מעלה אצלו כעס.
כעס הוא סוג של אנרגיה, אנרגיה שיכולה להיות הרסנית, לגוף ולנפש, למי שנמצא במרחב שלנו וליחסים בינינו. כאשר אנו כועסים, אנו נוטים לפעול מתוךרגשות ולא בהגיון.
דברים שנאמרו או מעשים שנעשו מתוך כעס כמעט תמיד יגרמו לנו להתחרט אחר-כך.
ממה נובע הכעס?
כעס הוא רגש שלפניו תמיד עולה מחשבה. אם המחשבה לא תתקיים, הרגש לא יעלה.
הכעס נובע מפער: הפער בין מה שאנחנו חושבים שצריך היה לקרות לבין מה שקרה בפועל.
אם נבין, נבין לעומק ונפנים, שכל אלפי המחשבות שעוברות לנו בראש כל יום הן לא המציאות, אלא רק בראש שלנו, יוקל לנו מאד. ואם ניצמד למציאות, למה שמתרחש בפועל, ונרפה מן המחשבות שלנו, אז לא יהיה קיים פער, ומאליו לא יהיה קיים מתח שמביא בתורו תסכול ובעקבותיו כעס.
פשוט?
הלוואי!
פשוט אולי להבנה, אבל קשה מאד ליישום. מודעות, מודעות ושוב מודעות יהיו צעדים קטנים במסע להפחתת הכעס.
בספרה המרתק של ביירון קייטי, "לאהוב את מה שיש", שאת התמצית שלו תוכלו לקרוא כאן, כותבת קייטי שהבעיה היא לא במחשבות, שבאות וחולפות, אלא האחיזה בהן.
האחיזה היא שגורמת לנו סבל, כי אנחנו מאמינים שהמחשבות אמיתיות, מבלי שחקרנו אותן. מחשבות, אומרת קייטי, פשוט צצות, באות משום מקום וחוזרות לשום מקום, כמו עננים בשמיים ריקים. הן באות כדי לחלוף, לא כדי להישאר. אין בהן כל נזק, עד שאנו נקשרים אליהן כאילו הן אמת.
סיבה נוספת שלעתים קרובות מעלה אצלנו כעס היא מעשים או דיבורים של אנשים אחרים. "היא אמרה לי ש...","הוא עשה כך וכך". אם נזכור שכל מה שאחרים חושבים עלינו או אומרים לנו הוא שלהם ולא קשור אלינו, לא ניקח את זה אישית ונוכל להפחית במידה רבה את הכעס שלנו עליהם.
כמעט תמיד, הכעס הוא הרגש המשני, שהוא תגובה לרגש הראשוני, שנובע מתסכול, פחד, פגיעה, דחייה או רגש אחר. כשנחקור את הרגש הראשוני ונבין את המקור שלו, נוכל לצמצם את הכעס שעולה מאוחר יותר.
נשימות, נשימות, נשימות – כבר אמרנו? כועסים? תנשמו עמוק. כעס לא יכול לשרוד כשנושמים עמוק.
קשה מאד עד בלתי אפשרי להעלים את כל הכעס מחיינו, אבל הפחתה משמעותית שלו תוביל אותנו לחיים שלווים יותר ויחסים טובים יותר עם עצמנו ועם הזולת.
יחסים טובים ושלווים קשורים בין השאר בביטחון עצמי.